פסטיבל דוקאביב

הדוקומנטרי על בנו של מנהיג החמאס שהפך למודיע של השב"כ

בסרט "הנסיך הירוק" לקח הבמאי נדב שירמן את סיפורו של מוסעב חסן יוסף ואת סיפורו של המפעיל שלו בשב"כ, גונן בן יצחק, והביא אותו אל המסך בתשעים דקות מהוקצעות ומרתקות, כיאה להפקה בינלאומית שמעורבת בה חברה אמריקאית

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שני ליטמן
שני ליטמן

סיפורו של "הנסיך הירוק", שהוקרן אמש בפסטיבל דוקאביב, על בנו של מנהיג החמאס בשטחים שהפך למודיע של השב"כ, הוא סיפור טוב מאוד. אולי טוב מדי בשביל סרט תיעודי. מסוג הסיפורים שהם כל כך מדהימים ומלאי מתח, עד שקשה להשאיר מקום לאינטרפרטציה, או להרהור, או להתבוננות רחבה יותר - על ההקשר, על העולם שבתוכו הסיפור הזה התקיים. יש בו את כל סוגי הדרמה האפשריים – אישית, משפחתית ולאומית, וכל זה ארוג בתוך סיפור ריגול מטורף.

הבמאי נדב שירמן לקח את סיפורו של מוסעב חסן יוסף ואת סיפורו של המפעיל שלו בשב"כ, גונן בן יצחק, והביא אותו אל המסך בתשעים דקות מהוקצעות ומרתקות, כיאה להפקה בינלאומית שמעורבת בה חברה אמריקאית. יוסף ובן יצחק הם שתי הדמויות היחידות בסרט, שמספרות את הדרמה שהתרחשה על פני יותר מעשר שנים. שניהם רהוטים למרות שהם מדברים באנגלית, שאינה שפת אמם, והם מגישים את הטקסטים שלהם בכישרון של שחקנים מעולים. צוחקים במקומות הנכונים, דומעים במקומות הנכונים. אין שום חריקה, אין שערה שזזה ממקומה בלי אישור של הבמאי והעורכת. השניים מצולמים בתוך תפאורה של חדר חקירות, מנותקים מהעולם, כפי שהיו כאשר נפגשו לראשונה. בתוך הסיפור משולבים קטעי ארכיון שגם הם נראים מבוימים מרוב ששויפו בעבודת העריכה והצביעה, ותמונות ארכיון, שמראות את חסן יוסף בחברת אביו, מנהיג החמאס.

יוסף מספר שהחליט לשתף פעולה עם השב"כ לאחר שנוכח בזוועות שמבצעים אנשי החמאס בתוך הכלא הישראלי, באלה שחשודים כבוגדים ומשתפי פעולה. המסקנה שלו היתה שעליו להתרחק מדרך האלימות. האופן שבו בחר לממש את ההתרחקות הזאת היה להצטרף אל האלימות של הצד השני – השלטונות הישראלים. אותם שלטונות שמאפשרים למעשה את הזוועות המתרחשות בין כותלי הכלא הישראלי, באגפים בהם יושבים אותם אסירים פוליטיים שמענים ורוצחים את אחיהם מתחת לאפם של השומרים. גם יוסף שילם מחיר כבד על כך שבחר לישון עם האויב, כי השב"כ הוא כידוע גוף חסר סנטימנטים. מי שהציל אותו בסופו של דבר הוא מי שהכניס אותו מלכתחילה לכל הצרה הזאת, המפעיל שלו, גונן בן יצחק.

הסרט מספר על שני האנשים האלה, שבחרו לכאורה להתנתק מהמסורת של האלימות שבתוכה צמחו – בן יצחק כאשר פעל בניגוד להוראות השב"כ והתגייס לעזרתו של חסן יוסף כשביקש להשיג מקלט מדיני בארה"ב, וחסן יוסף כאשר בחר להתנתק ממסורת אביו, של לחימה בישראל, והתגייס לעזרתה. למעשה, בן יצחק מספר שביקש הוראות מהשב"כ כאשר נסע לסייע לחסן יוסף בארה"ב, ופירש את שתיקת הארגון כהסכמה. חסן יוסף רצה למנוע אלימות, אך שיתף פעולה עם הארגון האלים ביותר שהוא חלק ממנגנון הכיבוש. אף אחד מהם לא באמת הפנה עורף לאלימות ולמיליטריזם. בזכות הקשר האישי האמיץ שנוצר ביניהם, בזכות אומץ לבם ואישיות שהיא כנראה יוצאת דופן, הסיפור הזה נגמר טוב מבחינתו של חסן יוסף. אך ברור שיש כאן דוגמה חריגה מאוד, יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל, על המערכת המזעזעת שממשיכה להתנהל בחסות הכיבוש.

חסן יוסף כבר ביקר בעבר בישראל, ואף הוגדר כקלף מנצח בהסברה של ישראל בעולם, בשל הגינוי הנחרץ שלו של פעילות החמאס. אבל בסרט נחשפים צדדים של הסיפור שמחמיאים הרבה פחות לישראל. למשל האופן המביש שבו השב"כ התנער ממנו כשהחליט להפסיק לעבוד עבורו, לאחר שהמידע שמסר הביא למניעת אינספור פיגועים והציל חיים רבים בצד הישראלי. אלמלא התגייסותו האמיצה של בן יצחק, שבעצמו נאלץ לעזוב את השירות לאחר שהממונים עליו התרשמו שהוא מפתח אכפתיות יתרה כלפי המופעל שלו, אין לדעת אם חסן יוסף היה היום בין החיים.

מתוך "הנסיך הירוק"צילום: האנס פרום
מוסעב חסן יוסף, "הנסיך הירוק"צילום: האנס פרום
גונן בן יצחק, מפעיל השב"כצילום: האנס פרום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ