הסרט של דפני ליף: שוב רגש מתפרץ שלא מגיע לפסים מעשיים
בקיץ 2011 ליף נטתה את האוהל שלה בשדרות רוטשילד, והפכה לסמל של המחאה שהתפרצה בעקבות כך. אך הסרט שיצרה על תפקידה במחאה ההיא, "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", שפתח אמש את פסטיבל דוקאביב, לא מצליח להביא באמת נקודת מבט אישית על האירועים
מנהלי פסטיבל דוקאביב בחרו לפתוח אותו אתמול עם הסרט "לפני שהרגליים נוגעות בקרקע", אותו יצרה דפני ליף, מי שיזמה והפכה לסמלה המובהק של המחאה החברתית של קיץ 2011. הבחירה בו משתלבת היטב עם האג'נדה שמובעת בלוגו שנבחר לפסטיבל השנה – איור של יענים שראשיהן טמונות באדמה, רמז למצב הישראלי הנוכחי. ליף היתה זו ששלפה את הראש מהחור והסתכלה סביב, והפכה לאישה שפניה השיקו אל הרחובות מיליון מפגינים.
לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:
כתבות מומלצות
"הכי קשה זה הניתוק. היינו על קרחון חודש, בלי קליטה, בלי כלום"
עם כל הכבוד לעוגת גבינה, לכו על קינוח מופרע לשבועות
מתברר שחשיפה לשמש תורמת לנו בדרכים שלא היינו מעלים על הדעת
בית"ר ירושלים, שמאלנים: הצד המפתיע של תולדות הכדורגל בארץ
"קניתי כאן דירה, ואז עוד אחת ועוד אחת - וחיברתי אותן לבית אחד"
תגובות
על סדר היום
בשיתוף BEND
כתבות שאולי פספסתם
המועמדת התחברה לראיון עבודה בזום - וקיבלה מהמראיין מייל שהדהים אותה
מייסד קרן הגידור הגדולה בתבל: מזומן הוא זבל - ממשלות יחסלו את ביטקוין
יוקרה זה רע? כך נראים החיים במגדל חדש בתל אביב
קו השבר שעלול לקחת את הכלכלה העולמית למקום אחר, אפל יותר
