ענן קטן של נורמליות ריחף השנה מעל התחרות לקולנוע ישראלי עלילתי בפסטיבל הסרטים חיפה ה–35. הטוב, הרע והמכוער — או ליתר דיוק הטוב, הרע והמיותר — כולם היו שם. עם נעילת הפסטיבל הערב (שני), ואחרי שכל הפרסים כבר חולקו, אפשר לחלץ מהתצוגה הזאת כמה מסקנות מעניינות.

אי אפשר לא להתחיל עם "טרילוגיה על אהבה", הפרויקט הקולנועי השאפתני של ירון שני, ששלושת חלקיו הוקרנו לראשונה בפסטיבל. "עירום" שהוקרן אשתקד בחיפה, "עיניים שלי" שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים האחרון, ו"לידה" שקטף את פרס הסרט הטוב ביותר השנה בחיפה (ביחד עם "אפריקה") — הטרילוגיה הזאת היא ללא ספק אחד הפרויקטים המשובחים שנוצרו בשנים האחרונות בארץ. בכל אחד מהסרטים בחר שני לעבוד עם אנשים שלא למדו משחק מעולם, והטרילוגיה הביאה אל המסך לא רק פנים חדשות אלא גם תצוגות משחק יוצאות דופן, תחושת אותנטיות נדירה, ואלטרנטיבה לעשייה קולנועית מסורתית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ