פסטיבל הקולנוע ירושלים

מוחסן מחמלבאף לא פוחד מאחמדינג'אד

דווקא בכלא, אחרי שנאסר בעקבות דקירת שוטר במהלך הפגנה נגד המשטר, גילה מוחסן מחמלבאף שהוא רוצה ליצור סרטים. לרגל ביקורו בישראל והקרנת סרטו “הגנן”, מסביר הבמאי האיראני איך השפיעה הצנזורה על הקולנוע במולדתו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

לא לעתים קרובות מזדמן לשוחח עם במאי קולנוע ותיק שהתשוקה לקולנוע ולאמנות עדיין בוערת בו, ושלמרות מכלול יצירתו העשיר הרי כל סרט חדש הוא בעבורו תחילתו של מסע חדש והרפתקה נוספת. כזו היתה פגישתי עם במאי הקולנוע האיראני מוחסן מחמלבאף בן ה-56, שמתארח בפסטיבל הקולנוע של ירושלים לרגל ההקרנה של סרטו החדש, "הגנן", שצולם בישראל. מחמלבאף מדבר בלהט, כשדבריו מלווים בהנפת זרועות המשווה לדבריו נפח אקספרסיבי דרמטי. הפגישה מתקיימת בזמן שמחמלבאף אמור לאכול את ארוחת הבוקר שלו ב"משכנות שאננים", ולרגעים אני מרגיש מבוכה שהאורח אינו מצליח לגעת במזון המונח לפניו בגלל השיחה שאנו מנהלים, אך לא נראה שאכפת לו. ארוחת הבוקר יכולה לחכות, והלחם השחור והירקות המונחים על הצלחת לפניו, במקום להיאכל, משמשים אותו לעתים למטרה אחרת; למשל, להדגים לי מהו פיוט בקולנוע; מתי, למשל, לחם איננו רק לחם, אלא אובייקט שהקולנוע מסוגל לגרום לנו להתבונן בו כאילו לא ראינו אותו כך מעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ