"הגננת": סרטו של אמן

"הרחק מהעדרו" של קרן ידעיה הוא תיעוד ישיר ובוטה שאינו חף מפגמים אבל ראוי להערכה. "הגננת" של נדב לפיד הוא דרמה ודיון, יצירה ספוגת עדנה אך גם קשיחות ואירוניה. וסרטה התיעודי של יעל גור, "ספירלות" הוא יצירה לא שלמה אך מעניינת ובעלת ייחוד

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

תחרות הקולנוע העלילתי הישראלי, המתקיימת בפסטיבל הקולנוע בירושלים, נמשכה עם הקרנתם של "הרחק מהעדרו", סרטה השלישי של קרן ידעיה ("אור", "כלת הים"), ו"הגננת", סרטו השני של נדב לפיד ("השוטר"). שני הסרטים נחשפו כבר בפסטיבל קאן השנה, שם צפיתי בהם ומשם דיווחתי עליהם. לא הדיווח מקאן ולא שורות אלה מספיקות כדי להתמודד עם סרטים אלה, ואת הדיון הנרחב בהם אדחה למועד צאתם לאקרנים בישראל.
סרטה החדש של ידעיה, שמבוסס על ספרה של שז, מציג את סיפורה של תמי (מעין תורג'מן), החיה עם משה (צחי גראד). הם מקיימים ביניהם קשר של אשה וגבר. הם אב ובתו. משה שולט בתמי בכוח אבהותו, גבריותו ומיניותו. תמי, השבויה בקשר, שאהבה וסבל משולבים בו, היא בולימית ונוהגת להתעלל בגופה. אני מתאר את הסיטואציה הזאת ביובש, כי כך נדמה לי שידעיה היתה רוצה שתתואר. ידעיה מתעדת את הנעשה בסרט בישירות עיקשת ואף בוטה. היא יוצרת קולנוע מאתגר, תובעני, לא קל; וגם אם הסרט אינו חף מבעייתיות, אני מכבד את הדרך הקולנועית שבה היא מנסה ללכת.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ