"מאמי" הוא אחד הסרטים המרגשים והחזקים שנוצרו כאן בשנים האחרונות

הגרסה של קרן ידעיה לאופרת הרוק האיקונית משנות ה-80 היא נוקבת, פוליטית ועכשווית. העיבוד המוזיקלי של דודו טסה לשירים של אהוד בנאי ויוסי מר חיים הוא לא פחות ממושלם

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

אומץ גדול נדרש לבמאית קרן ידעיה לעבד לקולנוע את אופרת הרוק "מאמי", אחת היצירות האיקוניות של שנות ה–80 ובכלל בתרבות הישראלית. לא פשוט לקחת מופע תיאטרלי־מוזיקלי רזה, שהוויזואליה שלו במקור היתה דלה ומסומנת מאוד, ולהפוך אותו לחיזיון שלם, שמייצר עולם אמין שאפשר להזדהות איתו. אבל ידעיה, יוצרת מוערכת ושנויה במחלוקת, שחתומה על "אור" המעולה ועל "כלת הים" ו"הרחק מהיעדרו" הנועזים אך בעייתיים, פשוט לא דופקת חשבון. וטוב שכך. "מאמי" הוא אחד הסרטים המרגשים והחזקים שנוצרו כאן בשנים האחרונות. טוב עשה פסטיבל ירושלים שהחליט לצרף אותו ברגע האחרון לתחרות הישראלית, גם אם המחיר היה היעדרו מהתוכנייה המודפסת.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ