מרג'י רושלין
ניו יורק טיימס
מרג'י רושלין
ניו יורק טיימס

הבמאי והתסריטאי ג'יימס גריי והכוכב הקבוע שלו חואקין פיניקס אומרים שניהם שהם נפגשו מיד אחרי שפיניקס מצא עותק של התסריט של גריי "רחובות מושחתים" (The Yards) בדירה של ליב טיילר, שהייתה אז חברה של פיניקס. פגישה נקבעה ב"פיאדינה" – מסעדה איטלקית במנהטן. זה היה בינואר 1997. מאז הם עשו ארבעה סרטים יחד, כולם בניו יורק: "רחובות מושחתים", "הלילה הוא שלנו" (We Own the Night), "שתי אהבות" (Two Lovers) ועכשיו "המהגרת" (The Immigrant).

אלה העובדות הבודדות שהשניים מסכימים עליהן. אבל אם מבקשים מהם פרטים נוספים על שיתופי הפעולה ביניהם – לדוגמה, באיזה שלב בתהליך כתיבת התסריט גריי פונה לפיניקס? – העניינים מתחילים להיפרם במהירות.

"אני אומר לו, 'יש לי רעיון שאני עובד עליו'" אמר גריי. "ואז הוא עונה לי, 'מעולה'. ואני לא יודע אם הוא באמת אומר 'מעולה', או שהוא אומר 'הליצן הזה שולח לי עוד תסריט עכשיו?'". פיניקס מגיב בהלם, "התגובות שלי אי פעם הפתיעו אותך?".

פיניקס וגריי ישבו באזור המסעדה של מלון "ארבע העונות" בלוס אנג'לס, שהיה ריק כמעט לחלוטין. פיניקס בן ה-39, לבוש חולצה לבנה וג'ינס שחורים, התפתל בכיסאו, מלא אנרגיה כלואה שלעתים גרמה לו לקפוץ, להסתכל סביב ומדי פעם בפעם לצאת מהחדר. במהלך ההיעלמויות שלו, גריי בן ה-45, לבוש חולצה שחורה וג'ינס כחולים, נשען קדימה, ועל פניו האדיבים הבעה מסוימת - כנות, חרדה, משהו – ששידרה שהוא מקווה שעם שובו של פיניקס השיחה תמשיך במסלולה. אבל השיחה בכל זאת סטתה לערבוביית נושאים, מהאופן שבו מנתחים דברים בחזרות ("החזרות הן רק דיון", הסביר פיניקס. "לפעמים אנחנו מבזבזים שעה וחצי בדיבורים על כרוב כבוש או על פלאפל או משהו"), ועד לשאלה מי קרא את התסריט של "המהגרת" ראשון – פיניקס או הכוכבת שלצדו, מריון קוטיאר?

"אתה לא זוכר שאמרתי לך שהיא שלחה לי אימייל, כאילו, 'אני אקרא בערב?'", פלט גריי. "אז כאילו היא לא חזרה אליי, חמישה ימים, ואתה אמרת, 'אל תדאג'". "בכל פעם שגריי מצטט את פיניקס, הוא עובר מקול הדיבור הרגיל שלו לחיקוי רך ומעוות של פיניקס, שלמען האמת נשמע פחות כמו השחקן ויותר כמו מישהו שפיו מלא באוכל.

"אני באמת נשמע ככה"? פיניקס שאל. "הקטע הוא שהוא חקיין מעולה. אבל אם יש מישהו שהוא לא יכול לחקות – זה אני. זה מאוד מוזר". הוא הביט בגריי. "אני עובד אתך יותר משעבדתי עם כל אדם אחר".

"המהגרת", היצירה החדשה של גריי-פיניקס, יוקרן במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים ביום ראשון 13/07 בשעה 19:15. "גורם לך להתעוות בשקט", כך תיאר את הסרט המבקר של The Hollywood Reporter אחרי הפרמיירה במאי האחרון בפסטיבל הסרטים בקאן, והוסיף: "מלודרמה עם הבחנות רגישות" (שגם ג'פרי רנר מככב בה). המבקר של Variety פאר את הסרט ואמר שהוא "עשיר, עשוי יפה".

בסרט, שמתרחש בניו יורק ב-1921, פיניקס משחק את ברונו וייס, צ'ארמר גס שמסתובב באזור אליס איילנד, ומחכה למהגרים חדשים, כמו אווה צ'יבולסקי הפולנייה בעלת העיניים העצובות (קוטיאר). המודוס אופרנדי שלו הוא לארוב לנשים פגיעות, החוששות מכך שסוכני הגירה יגרשו אותן. הוא מעמיד פנים שהוא מציל אותן אבל במקום זאת הופך אותן לזונות.

"רשע", כך גריי תפס בתחילה את הדמות. אבל במהלך דיונים ארוכים – שגריי מכנה אותם "חזרות עם דיבורים", שבהם הוא והצוות מתחבטים בתסריט – הוא התחיל לראות את ברונו כדמות מורכבת יותר, מישהו שהקהל יתחבט לגביו. "מה שהבנתי הוא שמה שחואקין דיבר עליו היה הרבה יותר טוב, הוא דיבר על סוג של פאגין", אמר גריי, והתייחס למגייס החמדן של פרחחים חסרי פרוטה ב"אוליבר טוויסט". כאילו, 'הוא מעורר סלידה?' 'לא, הוא בעצם מאוד נחמד!'".

פיניקס נכנס לדבריו. "איכס", כך הביע את סלידתו מהדמות, והוסיף שלא היה קל לשחק מישהו שיהיה מוכן להגיד כל דבר כדי להשיג את רצונו. "ברונו היה גרוטסקי. דיברנו עליו כאילו היה סוכן". גריי אמר: "כרגע העלבנו את כל הסוכנים". שני הגברים פורצים בצחוק. עכשיו הם כבר הבהירו לחלוטין כמה הם נהנים מההתקוטטויות ומהמריבות. אבל ברגע זה, כשהם משלבים כוחות ומחפשים יחד את ההשראה לברונו, נראה שהם גם מותאמים זה לזה בצורה מושלמת, ובכך ממחישים את טענתו של גריי: כשהוא מביים את פיניקס, שהוא מאוד ממוקד ואקספירמנטלי, וגם מחזיק בשלוש מועמדויות לאוסקר, הם מתקשרים בקיצורים מילוליים. "לפעמים אנחנו מצלמים פעם אחת ואני אומר רק, 'חואקין?' ואז הוא אומר, 'כן, אני יודע,' ובצילום הבא הוא משחק בדיוק כמו שאני רוצה שהוא ישחק".

מתוך "היורשת"

כששאלתי את גריי מתי הוא הבחין בכך שהוא יכול לתקשר את חצאי המשפטים שלו, הוא התייחס ליום הראשון הנוראי על הסט של "שתי אהבות". גריי אמר שהוא הרגיש שפיניקס מתווכח ללא צורך, ובתגובה הוא העיר הערות בוטות על המשחק שלו. באותו הערב הם התווכחו ויכוח מר בטלפון, אבל לאורך הדרך, איכשהו, הם הצליחו להסכים על הפסקת אש. "משהו קרה", אמר גריי. "אף פעם לא רבנו מאז על סרט. שני הסרטים האחרונים שעשיתי אתו היו פנטסטיים – באמת־באמת מעשירים".

בשיחת טלפון, קוטיאר תיארה את השניים כזוג ותיק. "האופן שבו הם מביטים זה בזה, מדברים זה עם זה", אמרה קוטיאר, שלמדה במהירות ב"המהגרת" שאף אחד מהם לא ממש מקפיד על מגבלות זמן בכל הנוגע לחקר הדמות והניואנסים שלה. "חואקין צריך לחשוף כל פיסת היסטוריה, אז הם דיברו הרבה. לפעמים הייתי אומרת: 'טוב, בנים. יש לי תינוק בבית, אז אני הולכת. ספרו לי מחר מה אמרתם'". "ואז קוטיאר הוסיפה, "הרגשתי שאני ממש בת מזל שהיתה לי הזדמנות לראות אותם עובדים יחד ולראות את התהליך של חואקין – שהוא אדם מאוד מיוחד וייחודי – ולראות איך ג'יימס מטפל בו'".

הקשר הזה עמד במבחנים המוזרים ביותר. בהופעת אורח בשנת 2009 בתוכנית של דיוויד לטרמן, פיניקס הופיע עם זקן עבות ונראה מבולבל. מאוחר יותר התברר שהוא משחק תפקיד בסרט מוקומנטרי על התקשורת "אני עדיין כאן" (I'm Still Here). אבל מה שלא הובהר אחרי הכאוס אצל לטרמן הוא שפיניקס בא לתוכנית כדי לקדם את "שתי אהבות", סרט מוזר וקטן שמתרכז באופיה של דמות, שככל הנראה היה יכול להיעזר במעט יחסי ציבור רציניים.

אחרי כשעה באזור המסעדה, פיניקס הלך ולא חזר. אז גריי נשאר כדי לענות על שאלה הנוגעת להשפעת הטריק של פיניקס על אותו הסרט. "אני נפגעתי", אמר גריי. "אף אחד לא זוכר שזה היה בשביל 'שתי אהבות'. הם זוכרים את השטיק. אבל האמת היא שאין הרבה שחקנים מעולים באמת, כאלה שאתה אוהב לעבוד אתם, הם לא צומחים על העצים. ככה זה, ואף פעם לא דיברנו על זה. החלטתי פשוט לעבור הלאה".

מאנגלית: אורית איציק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ