פסטיבל הקולנוע ירושלים

קומדיית ההפלות שמשנה את חוקי המשחק

אם עד כה קומדיות על הריון בלתי רצוי הסתיימו בהחלטה לגדל את התינוק, "ילדה רעה", שיוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים, מכוון לסוף שונה. הבמאית גיליאן רובספייר מספרת מה הניע אותה ליצור את הסרט, ואילו קשיים עמדו בדרכה

מייגן אנג'לו
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מייגן אנג'לו
ניו יורק טיימס

הסרט "ילדה נצחית" (Obvious Child) מתויג בקומוניקט שלו כ"קומדיית הפלה". זה לא בדיוק רמז שעוזר לאנשים שבאים לצפות בסרט. הז'אנר אינו קיים, מכיוון שרוב הסרטים שעוסקים בהפלות למעשה נגמרים כקומדיית לידה. וזוהי בדיוק הסיבה לכך שהתסריטאית־במאית גיליאן רובספייר רצתה לעשות את "ילדה נצחית" מלכתחילה.

ב-2009, היא בדיוק סיימה כמה שנים של צריכת סרטים שכללו את "ג'ונו", "הדייט שתקע אותי" ו"מלצרית": סיפורים על הריונות לא רצויים שבסופו של דבר מובילים לשינוי תפיסה וללידה משמחת. "נהניתי מכל הסרטים האלה", היא אמרה כשנפגשנו במלון ויקטורי במרכז מנהטן, לא רחוק ממקום העבודה שלה בגילדת הבמאים של אמריקה. אבל עצבן אותה "הייצוג הלקוי של נשים על המסך, בכל מה שנוגע להריון לא מתוכנן", היא אמרה. "פשוט לא הרגשתי שהסרטים האלה אמיתיים".

את "ילדה נצחית", שיוקרן מבסמגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים ביום שישי ה–11/7 בשעה 22:30, וצמח מתוך התסכול של רובספייר, אפשר לתאר בצורה מדויקת יותר כקומדיה רומנטית על הפלה. ההתמודדות השלמה עם ההפלה של דונה (שאותה מגלמת ג'ני סלייט) מייצגת נקודת מפנה באופן שבו הפלות, הריונות ונשים מתוארים בסרטים. בשבועיים שלפני ההפלה, דונה אינה מתייעצת עם הגבר (שאותו מגלם ג'ייק לייסי) שממנו היא נכנסה להיריון בסטוץ - אין לו הזדמנות לרוץ להציל אותה – והיא אינה מהססת לרגע בנוגע לפעולה שהיא נוקטת. המצלמות גם מלוות אותה בתוך המרפאה, בזמן שהיא עוברת את ההפלה. "ידענו שהקונפליקט לא יהיה 'האם היא תעשה את זה או לא'" אמרה רובספייר. "כבר ראיתי את הסרט הזה עם האישה שמתענה לפני שהיא מחליטה".

ל"ילדה נצחית" היה גלגול חיים קודם כסרט רשת קצר. יחד עם חברותיה אנה בין וקארן מיין, רובספייר כתבה תסריט על אישה מובטלת שלא מזמן נזרקה על ידי מישהו, ועל החלטתה להפסיק את ההיריון שהיה תוצאה של סטוץ. רובספייר העלתה את הסרט הקצר לפלטפורמת הרשת Vimeo, שם צפו בו יותר מ-40,000 אנשים, והוא גם קיבל ביקורות: מגזין הרשת Jezebel קרא לו "קומדיה רומנטית חמודה בכיכובה של הפלה", לעומת מגזין הרשת Slate, שגינה את דונה האנוכית.

זוהי נקודת המבט שסלייט ביקשה להילחם בה כשנכנסה לפרויקט, שהיה התפקיד הראשון שלה בקולנוע (היא הופיעה ב"סאטרדיי נייט לייב" בזמנו, אבל עכשיו היא מוכרת יותר בזכות הופעתה כאחותו של ז'אן רלפיו בסדרה "מחלקת גנים ונוף", וכמדובבת של הסרטון הוויראלי הקצר Marcel the Shell With Shoes On). "דונה לא רואה בהפלה טרגדיה, אבל זה לא אומר שזו לא חוויה מורכבת מבחינתה", אמרה סלייט בשיחת טלפון מלוס אנג'לס. "אני חושבת שהרבה נשים מרגישות כאילו הן צריכות להיות מיליטנטיות כשזה מגיע להפלה. אנחנו לא רק נלחמות על הזכות לעשות הפלה, אנחנו נלחמות על הזכות שזו תהיה חוויה מורכבת בשבילנו".

למרות (או אולי בגלל) יכולתו של הסרט הקצר לעורר מחלוקות, הנושא שלו לא הפחיד את מממניו. אחרי שרובספייר קיבלה מענקים ומימון פרטי, היא החליטה, יחד עם המפיקה שלה אליזבת הולם, להפוך את הסרט הקצר לסרט באורך מלא, גם כדי להעמיק את הסיפור של דונה, וגם כדי להרחיב את התיאור של חוויית ההפלה: "הרגשתי שלא סיימתי אחרי הסרט הקצר, ולמרבה הצער, אקלים זכויות הרבייה של נשים באמת לא השתנה. בזמן שכתבתי את התסריט, כל הזמן חשבתי, 'טוב, זה לא יהיה סיפור גדול כשהסרט ייצא'", אמרה רובספייר. "אבל אני מרגישה שהעניין החמיר".

המשמעות של הרחבת הסיפור היתה עיבוי רוע המזל של דונה וחקירה עמוקה יותר של הספקות שלה. רובספייר גם כתבה סיפורי רקע מפורטים יותר על אמה של דונה (שאותה מגלמת פולי דרייפר) ועל החברה שלה (גבי הופמן), שכמו בסרט הקצר, גם הן עברו הפלות. "אמה של דונה עברה את ההפלה לפני פסק הדין 'רו נגד וייד'" (שלפיו חוקים האוסרים על הפלות סותרים את חוקת ארצות הברית), אמרה רובספייר. "אצל החברה שלה דמיינתי שזה קרה בשנות התשעים. לא היתה לה חברה טובה שהיא הייתה יכולה לספר לה על זה. אני זוכרת שהייתי בתיכון וידעתי שיש בנות שעברו הפלה, אבל ממש לא דיברנו על זה".

וכהכנה להתמקדות בהפלה, היא תחקרה את הנושא ללא רחם. "אם היית רואה את המחשב שלי, היית חושבת שאני עוברת הפלה כל יום", היא אמרה. היא שלחה טיוטה של התסריט לעמותת "הורות מתוכננת", וביקשה משוב על הדיאלוגים של האחיות, ובאותה הזדמנות גם קיבלה רשות לצלם במרפאה של הארגון בניו רושל, ניו יורק. "יש להם צוות עובדים נהדר שהגיע באותו יום והראה לנו איך להפעיל את כל הציוד", רובספייר אמרה. "אני חושבת שכולם היו לחוצים בהתחלה מזה שהם נמצאים בסביבת בית חולים. אבל זה היה יום הצילום הטוב ביותר, מכיוון שכל הלחץ שלנו הוביל לשם: ג'ני הייתה על שולחן הניתוחים, וכל הצוות טפטף עליה זעה".

בעבור הדמות והסרט, זו הייתה נקודת אל־חזור, וגם מה שמפריד בין "ילדה נצחית" לבין רוב ייצוגי ההריונות בתרבות הפופ. בסרטים ובטלוויזיה, הרבה פעמים משתמשים בהפלה כבהטעיה, צוהר שבסופו של דבר אפשר לעבור דרכו למסקנה שלא עושים הפלה. כמו באותו פרק בסדרה "סקס בעיר הגדולה", שבו מירנדה, בדקה האחרונה, בוחרת להמשיך את ההיריון שלה, להפתעת הקהל ולשמחת חברותיה. "זו הנוסחה שנלחמנו בה", אמרה רובספייר. "אנחנו פשוט שטופי מוח, ומאמינים שכך צריך להיראות סוף טוב". סלייט היתה יותר בוטה: "אישה שאינה מוכנה ללדת, ושבכל זאת מנסה לגדל ילד – זה לא סוף טוב לדעתי", היא אמרה. "זה סיוט".

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל סאנדנס השנה. סלייט מיד תויגה כ"פורצת דרך", מה שדחף את הסרט לרדאר של המפיצים. חברת ההפצה A24 חטפה אותו. "זה סרט שהוא קודם כל מצחיק ומבדר", אמר דיוויד פנקל, מייסד A24. "תוך שתי דקות, העמיתים שלי ואני תקענו מרפקים אחד בשני, כאילו, 'מצאנו משהו טוב'".

כמובן, את שאר הסרט בוודאי ישנן חברות שיתפסו כמסוכן, מבחינה עסקית. כשפנקל צפה בסרט, הוא בחן את דמותו של לייסי, ותהה האם יכעס על החלטתה של דונה. "האינסטינקט הראשוני הוא להגיד, 'היי, הוא מוורמונט, הוא בחור טוב', והוא באמת בחור טוב", אמר פנקל. "אבל יש מיליוני בחורים בעולם שמכבדים את ההחלטות של הנשים. זה הגיוני".

ובאשר למונח "קומדיית הפלה", ולאסטרטגיית השיווק של A24, פנקל אמר: "המונח מצוטט בכרזות של הסרט. אבל זה רק אחד מהציטוטים. לא הסתרנו את המילה 'הפלה', אבל גם לא רצינו להבליט אותה יותר מדי".

אבל רוברספייר גאה בכך שהסרט שלה מחזיר את ההפלה למקומה, אחרי שבמשך זמן רב היא הופיעה כמסיח במערכה הראשונה, בעוד הפתרון במערכה השלישית, גם אם היה מסובך, הרגיש מספק מבחינה קולנועית. "דונה אינה נכנסת למרפאה בדילוגים", היא אמרה. "זוהי לא החלטה קשה מבחינתה, אבל עדיין קשה לה לבצע אותה. היו נשים שאמרו לי: 'תודה. הרגשתי אשמה על כך שלא הרגשתי אשמה'".

מאנגלית: אורית איציק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ