שרת התרבות רגב תקים ועדה שתבחן הקרנת סרט על יגאל עמיר בפסטיבל ירושלים

"אל סף הפחד", שיתמודד במסגרת התחרות התיעודית הישראלית של פסטיבל ירושלים, הוא קו־פרודוקציה רוסית־לטבית־ישראלית, והוא עוקב אחר חייו של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין בין כותלי הכלא

נירית אנדרמן
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן

בעקבות הפרסומים אתמול על הקרנתו הצפויה של סרט תיעודי על יגאל עמיר בפסטיבל ירושלים הקרוב, הודיעה שרת התרבות והספורט, מירי רגב, כי ועדה מיוחדת שבכוונתה להקים תבחן את סוגיית הקרנת הסרט בפסטיבל. "הדבר הובא לידיעתי על ידי כלי התקשורת. בכוונתי לבחון את הנושא באמצעות הוועדה שתקום, ביחד עם הגורמים המקצועיים ונציגי מוסדות התרבות, על מנת לגבש החלטה בסוגיה זו וסוגיות נוספות", מסרה השרה רגב.

יגאל עמיר בדיון בבית המשפט המחוזי בנצרת ב-2010צילום: תומר נויברג

רגב הודיעה על הכוונה להקים את הוועדה האמורה כבר ביום חמישי שעבר, בפגישה שקיימה עם נציגי מוסדות התרבות ונציגי האמנים. באותה פגישה סוכם כי ועדה מיוחדת שיקים המשרד, ובה יהיו חברים גורמים מקצועיים ונציגי מוסדות תרבות, תדון בקריטריונים לחלוקת כספי התמיכה לגופי התרבות השונים.

"אל סף הפחד", שיתמודד במסגרת התחרות התיעודית הישראלית של פסטיבל ירושלים, הוא קו־פרודוקציה רוסית־לטבית־ישראלית, והוא עוקב לאורך שנים ארוכות אחר חייו של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין בין כותלי הכלא. בין היתר מתאר הסרט את מערכות היחסים שמנהל עמיר עם אשתו, לריסה טרימבובלר, ועם בנו, המתנהלים בין היתר באמצעות שיחות טלפון מהכלא. כך, מוצגים בסרט צדדים אנושיים בדמותו של רוצח ראש הממשלה רבין, ובין היתר מתועדות שיחות טלפון שניהל מתא הכלא שלו ובהן הקריא לבנו סיפורים לפני השינה.

את הסרט, שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הוט דוקס הקנדי היוקרתי, ביים הדוקומנטריסט הסובייטי המוערך הרץ פרנק, שעלה לישראל ב–1993 וחי כאן עד מותו ב–2013, אף שלא זכה כאן להכרה אמנותית. הבמאית השותפה שלו מריה קרבצ'נקו השלימה את עריכת הסרט לאחר מותו של פרנק לפני כשנתיים.

בנימוקי הלקטורים של הפסטיבל להכללת הסרט בתחרות התיעודית, הם התייחסו בין היתר להיבטים המוסריים הבעייתיים שבסרט. "הבחירה בעמיר ומשפחתו, השנואים והמוקעים ברוב חלקי החברה הישראלית, היא אמנם מגמתית באופן מוצהר אבל עולה ממנה גם דיוקנו של פרנק עצמו, במאי קולנוע ועולה חדש־ישן שמעולם לא התערה או התקבל בחברה המקומית.", כתבו הלקטורים.

ואולם, למרות זאת המליצו הלקטורים להקרין את הסרט בפסטיבל. לדבריהם, הסרט "הוא מעין מכתב פרידה אחרון של הבמאי מהנופים ומהמרחב האנושי־פוליטי שסבב אותו מאז עלה לארץ. חוסר הסכמתנו עם העמדה המקוממת של היוצר לא מבטלת את איכויותיו הקולנועיות בהתמדה ארוכת שנים עד להשלמת הסרט. לאחר מותו של פרנק, הוצגה רטרוספקטיבה של סרטיו בפסטיבל ירושלים 2013 ולכן יש לראות את סרטו זה האחרון כחלק מהעשייה הכוללת שלו. הסרט לא חף מבחירות מוסריות בעייתיות המעוררות שאט נפש ומחלוקת, אבל ראינו חשיבות גדולה להקרין סרט שמעורר דיון חריף בגבולות הייצוג של קולנוע תיעודי, כאשר הוא נוגע באחד מנושאי הטאבו הכואבים של החברה הישראלית. יותר מאשר הסרט נותן במה לרוצח ראש הממשלה, הוא מטיל אלומת אור על במאי קולנוע שלא מצא את מקומו בינינו".

בתגובה שפירסם אתמול סינמטק ירושלים להחלטה להציג את הסרט נכתב בין היתר: "הפרספקטיבה שמנחה את בחירת הסרטים היא בראש ובראשונה קולנועית. כאשר תפקידו של הפסטיבל לספק פלטפורמה לסרטים הטובים והמעניינים ביותר של השנה ולא לשמש כצנזור של סרטים על פי הנושאים בהם הם עוסקים. בחירת הסרטים המוקרנים בפסטיבל הקולנוע ירושלים אינה מצביעה על הזדהות עם עמדה שמייצג סרט כזה או אחר".

בתוך כך, נשיא המדינה לשעבר, שמעון פרס, קרא בראיון לynet למנוע את הקרנת הסרט/ "לתת לו פתחון פה? להגיד בפה אחד שמותר ובפה אחד שאסור? ככה אנחנו רוצים לחנך? כל העם למחרת הרצח דמע בדמעות דם את הרצח הזה. מה קרה, חלף זמן ושכחנו?" אמר בין השאר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ