בעקבות איומי מירי רגב: הסרט על יגאל עמיר לא יוקרן בפסטיבל ירושלים

השרה איימה כי תעצור את תמיכת המדינה בפסטיבל אם יוקרן בו הסרט "אל סף הפחד". מנכ"לית הפסטיבל נועה רגב, החליטה להקרין את הסרט כמה ימים לפני הפסטיבל. עם זאת, בהנהלת הפסטיבל החליטו שלא לבטל את השתתפותו של הסרט בתחרות סרטי התעודה הישראליים. לדבריהם: "ההחלטה נובעת מרצון להתחשב ברגשות הציבור ולא בגלל איומי השרה"

נירית אנדרמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יגאל עמיר. במרכז המחלוקתצילום: תומר נויברג
נירית אנדרמן

הנהלת פסטיבל הקולנוע ירושלים הגיעה היום לפשרה עם שרת התרבות והספורט מירי רגב, בעניין הקרנתו של הסרט השנוי במחלוקת על יגאל עמיר. בפגישה שהתקיימה היום בין נציגי הנהלת הפסטיבל לבין השרה רגב, איימה השרה כי תעצור את תמיכת המדינה בפסטיבל אם יוקרן הסרט. מנכ"לית הפסטיבל, נועה רגב, הסכימה להקרין את הסרט "אל סף הפחד" כמה ימים לפני הפסטיבל, אבל לא לבטל את השתתפותו בתחרות סרטי התעודה הישראליים. בשיחה עם "הארץ" אמרה המנכ"לית כי "הפסטיבל לא היה מקבל שום החלטה בשל איומים של השרה. ההחלטה נובעת מרצון להתחשב ברגשות הציבור ובשום פנים ואופן לא מאיומי השרה".

צמד הבמאים שביימו את הסרט, שהוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל "הוט דוקס" הקנדי היוקרתי, הם הדוקומנטריסט הרוסי המוערך הרץ פרנק שב–1993 עלה לישראל וחי כאן עד מותו ב–2013, אף שלא זכה כאן להכרה אמנותית, ומריה קרבצ'נקו שהשלימה את עריכת הסרט לאחר מותו. צפו בטריילר לסרט:

סרט התעודה עוקב אחר חייו של רוצח ראש הממשלה יצחק רבין בין כותלי הכלא, ואחר הקשרים שהוא מקיים עם בני משפחתו הקרובים, ובהם אשתו ובנו.

מנכ"לית הפסטיבל והסינמטק הירושלמי הגיעה היום לדיון דחוף בלשכת שרת התרבות, יחד עם חברת הנהלת הפסטיבל פיליפה קוברסקי. בדיון הציעה השרה רגב, בעצה אחת עם יו"ר מועצת הקולנוע דוד אלכסנדר, כי "לנוכח העובדה שנושא היצירה מדליק אש ומאחד נגדה את הציבור הישראלי כולו", תיבחן מחדש הנהלת הפסטיבל אם להקרינו במסגרת הפסטיבל. השרה הציעה פשרה שלפיה יוקרן הסרט מחוץ לפסטיבל, כאירוע טרום בכורה בבית קולנוע פרטי בירושלים, והבהירה שלולא כן היא תורה על הקפאת תקציב התמיכה של משרד התרבות בפסטיבל השנה.

בהודעת משרד התרבות צוין כי השרה רגב הסבירה בדיון כי הקרנת הסרט במסגרת פסטיבל הנתמך על ידי המדינה גרמה לזעזוע בקרב אזרחי ישראל מכל המחנות הפוליטיים, ואמרה כי בימים האחרונים התקבלו בלשכתה אלפי פניות של אזרחים שקוראים לה לפעול נגד הקרנת הסרט במסגרת הפסטיבל.

"לא ייתכן שפסטיבל הנתמך על ידי המדינה יציג סרט אודות רוצח שפל של ראש ממשלה. כדורי האקדח שלו רמסו את סמל המדינה, הדמוקרטיה וחופש הביטוי. אלה ערכים מקודשים שאותו רוצח שפל חילל. בכל מקרה אקרא לציבור הישראלי להדיר את רגליו מצפייה בסרט הזה", אמרה השרה רגב.

נועה רגב, לעומת זאת, הבהירה כי עמדה על כך שהפסטיבל יוכל לאפשר לצופים שרוצים לצפות בסרט לעשות זאת, וכי הפסטיבל שומר על זכותו של הסרט להשתתף בתחרות סרטי התעודה. "ההחלטה להקדים בכל זאת את מועד ההקרנה נובעת מרצון להתחשב ברגשות הציבור", אמרה. "בשום פנים ואופן אין פה כניעה לאיומיה של השרה. אילו הדבר היחידי שהיה מונח על השולחן זה איומים, היינו פועלים אחרת. את ההחלטה אנחנו לא קיבלנו בגלל איומים, אלא בגלל רצון להתחשב ברגשות הציבור".

מנכ"לית הפסטיבל גם יצאה נגד הביקורת שמתחו רבים בימים האחרונים נגד הסרט, מבלי שצפו בו. "מי שהתנגדו להקרנת הסרט הוקיעו את היצירה מבלי שצפו בה, ואנחנו מתנגדים להוקעה של יצירת אמנות בהתבסס אך ורק על הנושא שבו היא עוסקת. אני רוצה להזכיר שיצירות מופת קולנועיות רבות עסקו בנושאים רגישים, כולל שרטוט דמותם של פושעים, רוצחים וכדומה. תפקידה של האמנות להתבונן, לחקור ולבקר תופעות חברתיות. בניגוד לאופן שבו הוצג הסרט בימים האחרונים בתקשורת, כאילו מדובר בתעמולה, אני רוצה להבהיר שהסרט אינו מצדד ברצח רבין. מה שהסרט מבהיר זה שמדובר באדם שרצח מתוך אידיאולוגיה ולא מתוך טירוף, ובמובן זה הסרט מהדהד את רעיונותיה של חנה ארנדט".

אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב, אמר בתגובה לפשרה שהושגה בין השרה רגב לפסטיבל ירושלים: "אני רוצה להזכיר שיש פה מידה גדולה של צביעות, אין לשכוח מי היה המסית ומי עמד בכיכר ציון עם ארונות קבורה ועם (שלטים של) רבין במדי אס-אס. ואם כבר מקרינים את הסרט – מה זה משנה מתי ואיפה מקרינים? מצדי שיגאל עמיר יירקב בכלא וימות מחר, ובכל זאת לא הייתי נמנע מלהקרין את הסרט", אמר גרבוז.

הוא גם מבקש להבהיר כי האיומים בשלילת תמיכה מפסטיבל אינם בידיה של השרה. "יש חוק קולנוע, וכדי למנוע תמיכה בגוף צריך להוכיח שנעשתה עבירה, ואז השרה יכולה לפנות ליועץ משפטי של משרדה, ומי שמחליט אם להעביר את הכסף או לא הוא בכלל שר האוצר. כך היה גם כשלימור לבנת ניסתה למנוע העברת התקציב לסינמטק תל אביב בעקבות קיום פסטיבל סרטי הנכבה, ועובדה שבסופו של דבר זה לא קרה.

"מאז ש(השרה רגב) נבחרה לתפקיד הסכמתי רק עם משפט אחד שאמרה, והוא שהקהל יכול לשפוט בעצמו אם לבוא ולראות את הסרט או לא. אני מבחינתי הייתי מקרין את הסרט, לא הייתי נכנע ללחצים, אבל כמובן שלא אעשה זאת כדי לא לפגוע בפסטיבל ירושלים. מי שלא רוצה לראות את הסרט, פשוט שלא יבוא".

אורי רוזנווקס, במאי סרטי תעודה ויו"ר פורום היוצרים הדוקומנטריים לשעבר הגיב: "ההחלטה להקרין את הסרט על יגאל עמיר מחוץ לפסטיבל ירושלים, היא החלטה אומללה ומסוכנת. רבין לא נרצח בגלל סרט תיעודי וחיילים לא נרצחים בגלל הצגות תיאטרון. השתקת השיח הציבורי היא סכנה איומה למדינה שלנו. הצנזורה החדשה שבה המחיקות השחורות מפנות את מקומן לגיליוטינה מעל למוסדות התרבות מפחידה מאוד ואסור לנו להתעלם ממנה לרגע".

העיתונאי מירון רפופורט, כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "תהרגו אותי, אבל אני לא מבין מה הבעיה בסרט על יגאל עמיר. מה, הוא לא דמות שהשפיעה על הציבור? מה, לא עשו סרטים על לי אוסוולד? על הרוצח של ג'ון לנון? שלא לדבר על כך שכל הדיון על הסרט הזה נראה כמו מלכודת לא הכי מתוחכמת שפורשת מירי רגב. ביד אחת אפסול מימון לסרט על יגאל עמיר, ביד שנייה אפסול מימון לכל סרט שלא ייראה לי מספיק פטריוטי. כמה מטומטמים אפשר להיות".

הבמאי דרור מורה, שסרטו "שומרי הסף" הוקרן בבכורה בפסטיבל ירושלים 2012 כתב:
"לא ראיתי את הסרט אבל אני חייב לסמוך על טעמם של הלקטורים שבחרו את הסרטים לפסטיבל. יגאל עמיר הוא יצור מתועב ורצח רבין היה אחת הנקודות הקשות בחיי, אבל אם יש בסרט משהו מעבר ליגאל עמיר משכיב את בנו, שזה מה שהתפרסם בתקשורת בימים האחרונים, ואם יש בו התמודדות אמיתית עם הרצח, ואם למשל עמיר מתראיין בו ומסביר מה השפיע עליו לבצע את הרצח - ולכן החליטו שראוי להקרינו – אז ההתקפלות של הפסטיבל מבישה. אם קבעתם שהסרט ראוי לפי קריטריונים מהותיים, מקצועיים ואמנותיים, ולא סתם משיקולי מציצנות, אני חושב שזו התקפלות מבישה שאומרת יש לנו צנזור והוא מחליט מה טוב ומה לא. תארי לך שהסרט 'גט' למשל, שהשתתף בפסטיבל בשנה שעברה, לא היה מוצא חן בעיני אריה דרעי והוא היה מחליט שהסרט הזה מוציא דיבת הרבנות רעה – האם גם אז היו מוציאים את הסרט מהפסטיבל? זה מדרון חלקלק ולכן מסוכן".

הבמאי והמפיק הדוקומנטרי ברק היימן כתב בעמוד הפייסבוק שלו: "אני באמת ובתמים לא מבין את הדבר הזה - מה הבעיה עם סרט על יגאל עמיר? זה הופך אותו לפחות שפל ומתועב? זה לא חלק ממה שאמנות אמורה להביא לעולם הזה? חקירה של טירוף מצפון מוסר ערכים ובדיקה אמיצה של נפש האדם על שלל המורכבויות והחוליים שלו? כל הכבוד לפסטיבל ירושלים על הבחירה להקרין את הסרט הזה! לא ראיתי את הסרט ואין לי מושג עד כמה הוא מעניין או טוב אבל הוא השתתף בפסטיבל הדוקומנטרי הגדול והחשוב ביותר בצפון אמריקה וזכה בפרס בפסטיבל גדול נוסף ברוסיה כך שכנראה יש בו משהו... ואוי ואבוי למדינה ששוקלת להסיר את תמיכתה מפסטיבל בגלל הבחירה האמיצה הנכונה והבריאה שלו לספק למבקריו חווית צפייה שהיא סביר להניח מאתגרת מכעיסה מעניינת ויוצאת דופן".

הבמאי רענן אלכסנדרוביץ', שסרטו "שלטון החוק" זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים לפני ארבע שנים, כתב: "בעניין יגאל עמיר - הוא אדם שיש לו חלק גדול בחורבן שאנו חווים. הוא אדם שמייצג בדיוק את עולם הערכים ההפוך משלי - עולם ערכים קנאי גזעני ומלא שנאה ועדיין בסופו של דבר על פי תפיסת העולם שלי (לא שלו) כפי שיש לו זכות ייצוג משפטי וזכויות אדם זכות יש לו זכות להיות מיוצג תרבותית ולהישמע.

"סוג ההשתקה שהדרג הפוליטי מנסה לכפות על התרבות בבחינת 'אם לא נשמע את הקולות שאנו לא רוצים לשמוע נפתור את הבעיות' לא תוביל לכך שלא תהיה תרבות בישראל, אלא לכך שהתרבות תהיה כזו שנעימה לאוזן המשטר, בדיוק דרך אגב, כמו במשטרים השכנים שאנו הישראלים כל כך אוהבים לבדל עצמנו מהם.

"פסטיבל ירושלים יקר לי מאד. זה מוסד שגדלתי בו. מוסד שנתן לי הרבה כצופה וכיוצר ועם זה שאני מתאר שמשקל האחריות המונח על ההנהלה כרגע כבד ביותר. אני חושב שאסור לפסטיבל להיכנע לאיומים שמופעלים עליו ועלינו היוצרים לגבות אותו ולהילחם על כך שתכנית הפסטיבל כפי שנהגתה על ידי הגורמים המקצועיים שלו תבוצע כפי שתוכננה".  

בהודעה שפירסמה הנהלת פסטיבל ירושלים לאחר הפגישה עם השרה צוין כי פסטיבל הקולנוע ירושלים איננו גוף פוליטי וכי בחירת הסרטים המוקרנים במסגרתו אינה מצביעה על הזדהות הפסטיבל עם עמדה שמייצג סרט כזה או אחר. "תפקידו של הפסטיבל לספק פלטפורמה לסרטים הטובים והמעניינים ביותר של השנה, הפרספקטיבה שמנחה את בחירת הסרטים היא בראש ובראשונה קולנועית. ודאי שצנזורה של סרטים על פי הנושא בו הם עוסקים איננה חלק מהתפקיד שלנו. נקודת המוצא שלנו היא שהמשמעות של סרט נבראת ותלויה גם במפגש של הסרט עם הצופים. הצפייה בסרט איננה מחייבת הזדהות עם נקודת המבט הקולנועית שלו, אלא דווקא מזמינה ומאפשרת התבוננות ביקורתית בנקודת המבט עצמה. הצופים שלנו הם אנשים סקרנים וחושבים, ואנו מאמינים שהם יכלו למצוא עניין רב בסרט זה בין השאר דווקא משום שהוא עסוק באחד מן האירועים הטראגיים והחמורים ביותר בתולדות המדינה.

"הסרט "אל סף הפחד" הוא פרויקט תיעודי שצולם במשך שנים רבות אשר בו עוקב יוצר הסרט הרץ פרנק אחר משפחתו של רוצח ראש הממשלה יגאל עמיר, אשתו וילדיו. הסרט נבחר על ידי ועדת לקטורה המורכבת מיוצרים ומחוקרי קולנוע מובילים. מבין עשרות הסרטים התיעודיים שהוגשו הוא נמצא על ידינו כאחד מבין שבעת הסרטים הטובים ביותר על פי אמות מידה קולנועיות. סרט זה אף נבחר השנה להיות מוקרן במסגרת היוקרתית Hot Docs בטורונטו, ויש לראות בכך עדות לרלוונטיות שלו מבחינה קולנועית.

 "הסרט נוצר על ידי במאי קולנוע ותיק ומוערך ברמה הבינלאומית שהלך לעולמו וזהו סרטו האחרון. הרץ פרנק פעל בברית המועצות ונחשב לאחד ממייסדי אסכולת הקולנוע התיעודי הפואטי של ריגה. סרטיו הקודמים זכו למחוות מטובי הבמאים בעולם והוקרנו בפסטיבל קאן. לאחר מותו של פרנק, הוצגה רטרוספקטיבה של סרטיו בפסטיבל ירושלים 2013 ואפשר לראות את סרטו זה האחרון כחלק מהעשייה הכוללת שלו. יש לציין כי סיפורו האישי של הבמאי אשר נדחק לשוליים האמנותיים מאז עלה לארץ אף מקבל ביטוי ונשזר בסרט 'אל סף הפחד', כך שיוצא שהסרט הזה איננו רק חוקר את דמותו של יגאל עמיר אלא עולה ממנו גם דיוקנו של במאי קולנוע ועולה מרוסיה שמעולם לא מצא כאן את מקומו. מדובר בסרט אישי, שאיננו מבקש להציג 'אמת אבסולוטית', אלא נקודת מבט מסוימת של יוצר קולנוע המנכיח עצמו בסרט".

תגיות:

תגובות