50 שנה ל"צלילי המוזיקה"

בהתחלה המבקרים תיעבו את הסרט, היום הוא מיתולוגיה

המבקרים קטלו אותו, השחקנים ליגלגו עליו ואפילו אוהדיו הודו שיש סרטים מוזיקליים טובים ממנו. אז מה סוד קסמו הנצחי של "צלילי המוזיקה", שבימים אלה מציינים 50 שנה לצאתו לאקרנים?

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

"'צלילי המוזיקה' אורך 174 דקות, והדקה הראשונה היא די טובה". כך פתחה מבקרת הקולנוע האמריקאית פולין קייל את הביקורת שלה על הגרסה הקולנועית של המחזמר של ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין השני, שב-3 במרץ יצוינו 50 שנים לצאתו לאקרנים (היא התכוונה, כמובן, לשוט הידוע שבו, ממבטו של מסוק, ג'ולי אנדרוז נראית חגה לקראתנו באלפים המקיפים אותה). קייל, שעם השנים היתה למבקרת הקולנוע הנודעת ורבת ההשפעה ביותר בתולדות הביקורת הקולנועית בארצות הברית, עדיין לא אחזה במעמד זה כשכתבה את הביקורת הזאת, שקטלה את הסרט. היא היתה מוכרת בעיקר למי שקראו את ביקורותיה בכתבי עת שעסקו בקולנוע ויועדו לקהל מצומצם. אולם, אז מונתה קייל למבקרת הקולנוע של ה"ליידיז הום ג'ורנאל", המגזין הפופולרי המיועד לנשים, וכל מי שהכיר את המגזין ואת דעותיה וסגנון כתיבתה המושחז של קייל, יכול היה לשער מראש שהחיבור בין ה"ליידיז הום ג'ורנאל" השמרני לפולין קייל התוקפנית לא יכול היה אלא לגרום לאסון.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ