טקס האוסקר מלבין את הכוונות האמיתיות שמאחוריו במסרים הומניים

הרבה השתנה מאז טקס האוסקר הראשון, אך המטרה נשארה זהה: לשכנע את העולם שתעשיית הקולנוע האמריקאית עוסקת 
קודם כל באמנות ורק אחר כך בכסף

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

כאשר, לפני כחודש וחצי, שודר בסי־אן־אן טקס פרסום רשימת המועמדויות לפרסי האוסקר (שחולקו בהוליווד ביום ראשון השבוע), אמרה בתום הטקס המגישה התורנית של הערוץ באותו מועד, שרבים מהסובבים אותה באולפן אמרו שהם לא שמעו על לפחות מחצית מהסרטים המועמדים. ואמנם, סרטים כמו "בירדמן" – שזכה לבסוף בפרס הסרט הטוב ביותר לשנת 2014 – "התבגרות", "מלון גראנד בודפשט" או "ויפלאש", שנכללו ברשימת הסרטים המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, אינם מסוג הסרטים שאמריקה הגדולה נוהרת לצפות בהם, ואולי רק שמעו של "צלף אמריקאי" של קלינט איסטווד, אחד הלהיטים הגדולים של השנה, שאף הוא היה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר, הגיע לתודעתם של הנוכחים באותו אולפן (ניל פטריק האריס, מנחה הטקס שהתקיים השבוע, אמר במונולוג הפתיחה שלו שסרטו של איסטווד – שהכניס כבר יותר מ-300 מיליון דולר על תקציב מוערך צנוע לימים אלה של כ-58 מיליון דולר – עשה יותר כסף מכל שבעת הסרטים המועמדים לצדו גם יחד).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ