אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין


2015 מגיעה לסופה, וכמה מהסרטים הבולטים שיצאו לאקרנים בארצות הברית בחודשים האחרונים – שבהם הוליווד חושפת את הסרטים שאמורים להוכיח שהיא, בסופו של קיץ גדוש סרטי פעולה עתירי אפקטים, בכל זאת תעשייה אמנותית רצינית, ולאותם סרטים יש סיכוי להיכלל ברשימת המועמדים לאוסקר ולפרסים הרבים שיחולקו בחודשים הבאים – יגיעו למסכינו רק בראשית השנה החדשה. סקירת רשימת הסרטים האלה, שרבים מהם מסקרנים, מוכיחה שהתופעות הקולנועיות שאפיינו עונה קולנועית זו מזה כמה שנים, עדיין תקפות. שוב, ברשימת הסרטים הבולטים שנכללים ברשימת המועמדויות לפרסי גלובוס הזהב, שהתפרסמה בשבוע שעבר, כלולים ביוגרפיות וסרטים המבוססים על סיפורים שאירעו במציאות, כמו למשל "סטיב ג'ובס" של דני בויל (שכבר מוקרן בישראל), "טרמבו" שביים ג'יי רואץ' ומציג את סיפורו של הסופר והתסריטאי דלטון טרמבו, שנפל קורבן למקרתיזם, "ספוטלייט" של טום מקארתי המתאר כיצד ה"בוסטון גלוב" חשף את ההתעללות בילדים המתקיימת תחת חסותו והגנתו של הממסד הכנסייתי הקתולי, "The Revenant", סיפור של הישרדות ונקמה שמתרחש בתחילת המאה ה-19, שביים אלחנדרו גונזלס אינאריטו, זוכה האוסקר מאשתקד, ו"הנערה הדנית" של טום הופר, שמתרחש בדנמרק בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ומציג את סיפורו של מי שנחשב לאחד הטרנסג'נדרים הראשונים. מבין הסרטים האלה, המסקרן אותי ביותר הוא "ג'וי", סיפורם של ארבעה דורות במשפחה אמריקאית ממוצא איטלקי שייסדה אימפריה כלכלית, שביים דיוויד או ראסל, ששני סרטיו האחרונים ("אופטימיות היא שם המשחק" ו"חלום אמריקאי") זכו להערכה ולהצלחה. דנתי בזמנו במעלותיהם ומגבלותיהם של סרטים מהסוגה הזאת, ומעניין יהיה לראות אם סרטים אלה מחזקים את המעלות הללו או מעידים על חולשותיהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ