הסרטים הדוקומנטריים הם הדבר הכי טוב שקרה לקולנוע הישראלי

סרטם החדש והיפה של האחים תומר וברק הימן, "מי יאהב אותי עכשיו?", מעיד על מקומו הייחודי של הקולנוע התיעודי העכשווי בארץ: הגיע הזמן שצירוף המלים "קולנוע ישראלי" יתייחס במידה שווה לקולנוע העלילתי והתיעודי המופקים כאן

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

באחת הסצינות ב"מי יאהב אותי עכשיו?", סרטם התיעודי החדש של תומר וברק הימן, שעלה בסוף השבוע שעבר על האקרנים בישראל, מתעמת גיבור הסרט עם אחד מאחיו. גיבור הסרט הוא סער מעוז, שגדל כאח הבכור במשפחה מרובת בנים בקיבוץ הדתי שדה אליהו, ממנו הוא נזרק כאשר חשף את היותו הומו. סער עבר ללונדון, שם הוא גר כבר 18 שנים, ובה התגלה שהוא נשא HIV. הסצינה מתרחשת בישראל, אליה סער מהסס אם לחזור או לא. שני האחים יושבים משני צדי שולחן. האח, דגן, חובש כיפה סרוגה. לצדו יושבת אשתו, שבגלל כיסוי הראש שלה נדמית חרדית ממנו. האח דגן – שהוא האח השני במשפחה ולפיכך קרוב יותר לסער משאר אחיו – מביע בפני סער לא את ספקותיו אם כדאי לו לחזור לישראל אלא אם הוא עצמו היה רוצה שאחיו הבכור ישוב לארץ, וזאת בגלל היותו נשא הווירוס.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ