בז'אנר סרטי המלחמה, קרב מדמם חייב להיות קודם כל מבדר

השילוב בין תיאור מפורט של קרבות לבין הרצון לבדר ולהרשים הופך את ז'אנר סרטי המלחמה לבעייתי מבין כל הז'אנרים הקולנועיים. כיצד מצליח "דנקרק" לצלוח מהמורות אלה?

אורי קליין
אורי קליין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

סמוך לתחילת "פיירו המשוגע", סרטו של ז'אן לוק גודאר מ-1965, הולך פרדיננד, גיבור הסרט, שאותו גילם ז'אן פול בלמונדו, למסיבה, ופוגש בה את הבמאי האמריקאי סמיואל פולר, המגלם בסרט את עצמו. "מה זה קולנוע?", שואל פרדיננד את פולר, וזה עונה: "קולנוע הוא כמו שדה קרב. אהבה, שנאה, פעולה, אלימות ומוות; במלה אחת, רגש". הכרזה זו של פולר בסרטו של גודאר, שהפכה לאחת המנטרות הידועות ביותר בתולדות הקולנוע, אמנם אינה מתייחסת ישירות לסרטי מלחמה, למרות ההשוואה לשדה קרב שפולר – שביים כמה סרטי מלחמה מרשימים, כגון "Merrill's Marauders" מ-1962 (שנקרא בישראל "מבצע בורמה") ו"האדומה הגדולה" ב-1980 – עשה בה; אך אין ספק שבכל הנוגע לסרטי מלחמה, הגדרתו של פולר לקולנוע מייצגת, בשל אופייה האלמנטרי במופגן, את ז'אנר סרטי המלחמה יותר מכל ז'אנר אחר.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ