למה סרט בן 60 נחשב לענתיקה, וספר בן 160 לא?

הרהורים לרגל בחירתו של "חמים וטעים" לקומדיה הטובה בכל הזמנים, ובמיוחד לרגל התמיהה שבחירה זאת עוררה בכמה צופי קולנוע צעירים

אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין

בשבוע שעבר התפרסמו תוצאות משאל שערכה מחלקת התרבות של הבי־בי־סי בין 253 מבקרי קולנוע מ-52 מדינות (ואני, וכמה מעמיתי המקומיים, ביניהם) לבחירת הקומדיות הקולנועיות הטובות ביותר בכל הזמנים. אחרי שקלול הבחירות של כל אחד מהמבקרים, הגיע למקום הראשון במשאל "חמים וטעים", סרטו של בילי ויילדר מ-1959.

ביום חמישי שעבר הקדישה חן ליברמן, ראש דסק התרבות של ערוץ 10, אייטם למשאל ולבחירה בתוכנית "חמש עם רפי רשף", שלא רשף הגיש באותו אחר צהריים אלא אריק וייס, כתב מיומן של הערוץ. וייס – שמשיחתו עם ליברמן היה ברור שלא ראה את "חמים וטעים" מעולם, שזה בסדר – הביע תמיהה מופגנת מכך שסרט בן 58 שנים הוכתר בתואר הקומדיה הטובה ביותר בכל הזמנים. "בני כמה היו המבקרים האלה?", הוא שאל את ליברמן, והתכוון בכך שכנראה היינו אוסף של קשישים וקשישות אם הכתרנו ענתיקה שכזאת בתואר מכובד זה, ולא בחרנו למשל ב"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" (סרט מצחיק דווקא). אני מתחלחל לחשוב איך וייס היה מגיב אילו "הגנרל" של באסטר קיטון מ-1926 (שאני הצבתי בראש עשרת הקומדיות הטובות ביותר שלי, בגלל גאונותו הקומית וחשיבותו ההיסטורית, ורק אחריו, במקום השני, את "חמים וטעים") או "אורות הכרך" של צ'רלי צ'פלין מ-1931 היו מגיעים למקום הראשון במשאל. אולי הוא היה שואל את ליברמן אם מדובר במבקרי קולנוע שעדיין בחיים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ