35 שנה ל"פני צלקת": מה הופך אותו לסרט הפולחן האולטימטיבי?

סרטו של בריאן דה פלמה "פני צלקת", שנכשל עם יציאתו לאקרנים לפני 35 שנה, הוא "הטוב, הרע והמכוער" של סרטי הגנגסטרים

אורי קליין
אורי קליין
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

האם יש מי שצפו ב"פני צלקת", סרטו של בריאן דה פלמה מ-1983, שאינם זוכרים את הרגע שבו טוני מונטנה, בגילומו של אל פצ'ינו, מטביע את פניו בהר של קוקאין, שניצב לפניו על השולחן במשרדו באחוזתו המעוצבת לתפארת בטעם רע, וכשהוא מוציא את פניו מהר הקוקאין, פנים אלה, במיוחד קצה אפו, מעוטרות באבקה הלבנה? יש ברגע זה משהו כה קיצוני וכה גרוטסקי, שהוא זכור יותר מרגעי האקשן הגודשים את סרט הגנגסטרים של דה פלמה. מבחינת נפחו, הגודש המאפיין אותו, סגנונו ומהותו המוחצנת והוולגרית, "פני צלקת" מייצג יותר מכל סרט אחר את שנות השמונים תאבות הבצע של הנשיא רונלד רייגן. וכמעט שאין עוד סרט שהתואר "סרט פולחן" כה הולם אותו כמו את היצירה הזאת של דה פלמה, שדרכה לצמרת הסרטים הזכורים ביותר לא היתה פשוטה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ