למה בדיוק הם מתגעגעים? הקולנוע הגרמני חוזר אל העבר הנורא

"שתיקה רועמת" המוקרן כאן כעת הוא רק דוגמה אחת לנטייה של הקולנוע הגרמני העכשווי לנוסטלגיה ורומנטיזציה של העבר. איפה פאסבינדר כשצריכים אותו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

בימים אלה מוקרן בישראל "שתיקה רועמת", סרטו של הבמאי הגרמני לארס קראומה, שמציג את סיפורה האמיתי של חבורת תלמידי תיכון בעיר קטנה במזרח גרמניה, שב-1956 הביעו את הזדהותם עם המרד נגד ברית המועצות שהתנהל אז בהונגריה והואשמו בפעילות אנטי־מהפכנית. לפני זמן לא רב הוקרן בארץ סרטו של הבמאי הגרמני כריסטיאן פטצולד "טרנזיט", שהביא את סיפורו של פליט גרמני שנמלט לצרפת בזמן מלחמת העולם השנייה, ולאחר שצרפת נכבשת על ידי הנאצים מאמץ לעצמו את זהותו של סופר מת כדי להגר ממנה; ובקרוב יעלה לאקרנים כאן "Werk ohne Autor", סרטו החדש של פלוריאן הנקל פון דונרסמארק, יוצרו של "חיים של אחרים" זוכה האוסקר מ-2006. עדיין לא ראיתי סרט זה, שסוקר 40 שנים בחייו של צייר גרמני, מילדותו בגרמניה הנאצית ועד להשתקעותו במערב ברלין אחרי שנמלט ממזרח גרמניה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ