סרטו החדש של ערן ריקליס מתחנף לקהל בחו"ל

לא ברור אם הסנטימנטליות המביכה ב”להישאר בחיים” של ערן ריקליס נובעת מהקו־פרודוקציה הישראלית־בריטית ומניסיון לקרוץ לקהל בחו”ל, אבל ברורה ההחמצה של הסרט

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין

אילו היה "להישאר בחיים", החדש של ערן ריקליס, סרט טוב יותר, הוא יכול היה להיות גם חשוב בזכות כמה מאמירותיו. אולם כיוון שהוא לוקה בפגמים רבים, הפוטנציאל נבלע אל תוך חולשותיו, והתחושה שנותרת היא צער על הזדמנות שהוחמצה.

הסרט, ששמו המקורי "זיתון", הופק כקו־פרודוקציה ישראלית בריטית, ואולי זה מקור חולשתו. מצד אחד, הוא כולל אמירות רלוונטיות ואף נועזות על המציאות הישראלית, ומצד שני - האמירות הן חלק מהפקה שרבים ממרכיביה מערערים על תוקפו היצירתי, הרעיוני והרגשי של הסרט. מבטו של הסרט מופנה אמנם אל הקהל הישראלי, אך נדמה שיותר מכך הוא מופנה אל הקהל שמחוץ לישראל; לרגעים רבים הוא נדמה כאחד מאותם סרטים על ההוויה באזורנו שבוימו על ידי במאי לא ישראלי, שהיכרותו עם ההוויה הזאת רופפת, אך עובדה זו אינה מונעת ממנו ליצור סרט שייראה "רציני" ושמטרתו העיקרית היא לחמם את הלב במינון מדויק של מתיקות ועצבות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ