מי צריך קולנוע איטלקי מעודן כשיש זבל בטלוויזיה?

סרטו של מטאו גארונה “ריאליטי”, המציב תור של מועמדים ל”אח הגדול” בפתח אולפני צ’ינצ’יטה האגדיים, הוא משל עגום וקומי כאחד

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

צפייה שנייה ב"ריאליטי", סרטו של הבמאי האיטלקי מטאו גארונה, מוכיחה עד כמה הצפייה בסרט במסגרת הדחוסה של פסטיבל קאן עלולה להביא לכך שלא יקבל את ההערכה הביקורתית שהוא ראוי לה. כאשר צפיתי בסרט בעת שהשתתף בתחרות על פרס דקל הזהב בקאן ב-2012, הבעתי את אכזבתי ממנו; הקומדיה הצנועה יחסית של גארונה הלכה לאיבוד מבחינתי בתוך אוסף סרטים מרשימים יותר (שנמנו עמם באותה שנה “מעבר לגבעות" של כריסטיאן מונג'יו ו"אהבה" של מיכאל האנקה). האכזבה מ"ריאליטי" נבעה גם מכך שב-2008 ביים גארונה את סרט הפשע המרשים "גומורה", ובהשוואה לו, סרטו החדש נדמה היה מינורי ואף טריוויאלי מעט.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ