"סיפורים שאנו מספרים": סודות בתוך המשפחה

ב"סיפורים שאנו מספרים”, הסרט התיעודי הראשון שיצרה, מנסה שרה פולי להציב אלגוריה על הביוגרפיה והאוטוביוגרפיה בכללותן. אף שהצלחתה בכך חלקית, הסרט האישי מעניין ומעורר הערכה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

העשייה הקולנועית התיעודית גדושה בסרטים שיוצריהם מציגים בפנינו את סיפורן של משפחותיהם, חותרים לחשוף את שורשיהם הביוגרפיים ומשרטטים את הדיוקן של אחת הדמויות המרכזיות והדומיננטיות במשפחות אלה. לעתים יוצרי הסרטים מופיעים בהם בעצמם ומנווטים את המסע המשפחתי המתקיים בהם – ולעתים הם נותרים מחוץ לסרט.

סרטים מהסוג הזה מרובים בקולנוע הישראלי התיעודי, שבו הסיפור המשפחתי הפרטי מתרחש לא פעם על רקעו של זיכרון היסטורי קולקטיבי כגון זה של השואה או אחת ממלחמות ישראל. לעתים יש הרגשה שיש גודש רב מדי של סרטים כאלה; שהבחירה ללכת בדרך המשפחתית קלה מדי, ושהתוצאה לוקה במעין התפנקות נוסטלגית. "סיפורים שאנו מספרים", חדירתה הראשונה של השחקנית והבמאית הקנדית שרה פולי אל תחום הקולנוע התיעודי, מנסה להימנע מליקויים אלה ולהתעצב לסרט תיעודי משפחתי שחורג מהמגבלות שמאפיינות לא פעם את הז'אנר הקולנועי הזה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ