"יסמין הכחולה": ההפתעה הגדולה של וודי אלן - ביקורת סרטים - הארץ

"יסמין הכחולה": ההפתעה הגדולה של וודי אלן

“יסמין הכחולה” הוא לא רק סרטו השאפתני, הרציני והטוב ביותר של וודי אלן זה שנים רבות, אלא הוא גם הסרט שבו הוא מעצב את אחת הדמויות הנשיות השלמות ביותר במכלול יצירתו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי קליין
אורי קליין

ברבים מסרטיו הקודמים התייחס וודי אלן ליצירות אמנות מן העבר. "אהבה ומלחמה" עשה שימוש פארודי במורשת הרומן הרוסי של המאה ה-19, "חצות בפריז" הפגיש את הצופים עם מגוון יוצרים מתחומים שונים שפעלו בבירת צרפת בשנות ה-20, ולא תישכח הסצינה ב"בעלים ונשים" שבה ג'ודי דייוויס מביעה את הערכתה ליצירה של מאהלר, אך מציעה לקצר אותה. "אבק כוכבים" של אלן מ-1980 התבסס על "שמונה וחצי" של פדריקו פליני, וסרטו הבא, "קומדיה סקסית של ליל קיץ" מ-1982, על "חיוכי ליל קיץ" של אינגמר ברגמן. לא היו אלה רימייקים של הסרטים, אלא ניסיונות לשעתק אותם ליצירות חדשות הפועלות בהקשרים חדשים. ב"יסמין הכחולה", סרטו החדש, שעולה השבוע לאקרנים בישראל, שב וודי אלן לבסס יצירה על קודמתה, והפעם הוא עושה זאת באופן מתוחכם, מורכב ומשמעותי מבעבר. התוצאה כוללת אמירות אנושיות וחברתיות, שהן נדירות למדי ביצירתו של אלן, ונפחן אף מצליח להפתיע.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ