יוסף פיצ'חדזה מחלק ממתקים לצופים

הבמאי יוסף פיצ'חדזה מונע על ידי חזון יצירתי ייחודי. סרטו החדש "סוכריות" הוא יצירה סבוכה, מסתורית ומרתקת שנדמה כי עשר שנים של הכנה וציפייה נדחסו לתוכה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

אלגוריה פוליטית על בסיס עסקי סאטירי משתלבת בסרט גנגסטרים ב"סוכריות", סרטו העלילתי הארוך הרביעי של הבמאי יוסף פיצ'חדזה, שעולה השבוע. אלה משתלבים במשולש רומנטי שמורכב מגבר צולע (מנשה נוי), אשה צרפתייה (שרה אדלר) ובעלה הגרמני (מייקל סרנה), בנו של פושע נאצי.

ואם אין די בזה כדי להצביע על מורכבותו הנרטיבית של הסרט, הרי שכל זה מלווה בשירים עבריים שמוצאם ברוסיה ובלהיטים איטלקיים מפעם; וכמעט כל זה מתרחש בירושלים, שהיא נוכחת ונפקדת אך חומותיה נגלות ואחת הסצינות המתריסות ביותר מתרחשת במרכזה, בכיכר ציון, שאליו מגיע אחד הגיבורים, שאין לו מקום בנוף הישראלי, לא שם ולא בשום מקום אחר בארץ; ובאחת הסצינות היפות ביותר, שעוברת מירושלים לפריז, נראית הכנת עוגת סברינה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ