לא הכל מתוק בסרט "דבש"

סרטה הראשון של ולריה גולינו, "דבש", עוסק לכאורה בהמתות חסד. למעשה זהו משל קיומי שצריך לתפוס מקום מרכזי בכל דיון עתידי על הקול הנשי בקולנוע

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

את ולריה גולינו הכרנו עד כה כשחקנית מוכשרת ויפה. כבר ב-1986, בהיותה בת 21, היא זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל הקולנוע של ונציה בעבור הופעתה בסרטו של פרנצ'סקו מאזלי "סיפור של אהבה". כיוון שלא מוקרנים במקומותינו סרטים איטלקיים רבים, הכרותנו עם גולינו היא בעיקר מהופעתה בסרטים לא איטלקיים ובהם "הרץ האינדיאני" של שון פן, "לרקוד עם טייסים" של ג'ים אייברמס, "שעת האקדח" של ג'ון פרנקנהיימר ו"לעזוב את לאס וגאס" של מייק פיגיס (זהו הישג לא מבוטל, כיוון שאם בשנות ה-60 הוליווד ייבאה אליה כמעט כל שחקנית איטלקייה שזכתה להצלחה, הרי שבעשורים האחרונים זה כמעט לא קורה). אולי יותר מכל זכורה גולינו כמי שמלווה את דסטין הופמן וטום קרוז במסעם בסרטו זוכה האוסקר של ברי לוינסון "איש הגשם" מ-1988.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ