"אל תוך היער" הולך לאיבוד בין העצים

יש הרבה יופי בעיבוד הקולנועי למחזמר "אל תוך היער" מאת סטיבן סונדהיים וג'יימס לפיין, אבל הוא לוקה בכבדות. האיזון שהיה בגרסה המקורית בין דידקטיות לאירוניה ובין אור לאפלה מתמוסס לתוכו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים2
אורי קליין
אורי קליין

סטיבן סונדהיים, בכיר מחברי מחזות הזמר בדור שאחרי אבותיו המייסדים של הז'אנר בבגרותו, רוג'רס והמרשטיין, קול פורטר, פרנק לסר ("ברנשים וחתיכות"), לרנר ולואו ("גבירתי הנאווה") ואחרים, לא רווה עד כה נחת רבה מעיבודיהן הקולנועיים של יצירותיו.

הסרט הטוב והמצליח ביותר עד כה שהתבסס על יצירה שבה היה מעורב הוא "סיפור הפרברים" מ-1961 של רוברט וייז וג'רום רובינס. אבל באותה יצירה לנארד ברנשטיין שהלחין את המוזיקה וסונדהיים כתב את מלות הפזמונים (ועד היום הוא טוען, ובצדק, שהוא מתבייש במלות השיר הפופולרי "I Feel Pretty", שניסוחיו המילוליים לא התאימו לדמותה של מריה, ששרה אותו). גרסתו של מרווין לירוי מ-1962 למחזמר המשובח "ג'יפסי", שבה סונדהיים חיבר את המלים ללחניו של ג'ול סטיין הייתה יעילה, אבל לא יותר מכך.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ