"מלח הארץ": וים ונדרס ניסה לעשות סרט רגיש על הצלם התיעודי סבסטיאו סאלגאדו, אבל התוצאה היא מבט אימפריאליסטי מרוחק

סרטו של וים ונדרס על הצלם הברזילאי סבסטיאו סאלגאדו, שתיעד עולם הנע 
בין זוועות אנוש לטבע מרהיב, מצליח לרגש לעתים קרובות. אך הוא מתעלם מהבעיות המוסריות והאסתטיות שבתיעוד זה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
אורי קליין
אורי קליין

במאי הקולנוע וים ונדרס נמצא במסע תמידי. מסעות היו מרכיב מרכזי בכמה מסרטיו העלילתיים הטובים ביותר, כגון "אליס בערים", "במהלך הזמן" – עדיין סרטו הגדול ביותר – "החבר האמריקאי", "פריז, טקסס", "עד קצה העולם" ועוד. גם בכמה מסרטיו התיעודיים ערך ונדרס מסעות, ובהם "טוקיו-גה", שבו יצא בעקבות הבמאי היפני הנערץ עליו, יאסיז'ורו אוזו, ו"בואנה ויסטה קלאב", שהנציח את אמנותם של מוזיקאים קובנים ותיקים. ואם בשני סרטים תיעודיים אלה האמנות לסוגיה היתה נקודת המוצא, כך גם ב"פינה" וכעת גם ב"מלח הארץ", המציג את חייו ואמנותו של הצלם הברזילאי סבסטיאו סאלגאדו, ושאותו ביים ונדרס יחד עם בנו של הצלם, ג'וליאנו ריביירו סאלגאדו. כמו ונדרס, גם סאלגאדו נמצא – עד לפני כמה שנים - במסע תמידי. אין זה מקרה אפוא שוונדרס נמשך להציג לפנינו את אמנותו, הן בשל הערכתו לאמנות זו ולממד החברתי והפוליטי שלה, והן בשל המסע הגלום בה.

תגובות