"מקומות אפלים" מזגזג בחוסר מנוחה בין העבר להווה עד כדי איבוד תשומת הלב של הצופה

"מקומות אפלים" מציג את סיפורה של אשה שחייה עוצבו על ידי הרצח של בנות משפחתה בילדותה. אבל המעברים בין עבר להווה והסתעפויות העלילה הופכים גם את הסרט עצמו לקורבן

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

"מקומות אפלים", סרטו דובר האנגלית של הבמאי הצרפתי ז'יל פאקה־ברנר, עוסק בנוכחותו ובהשפעתו של העבר על ההווה. בזה עסק גם סרטו הקודם של הבמאי, "המפתח של שרה" מ—2010, אך הפעם הנסיבות הפיזיות וההיסטוריות שונות לגמרי. הסרט מבוסס על רב מכר של הסופרת ג'יליאן פלין, שקדם לרב המכר שלה שנעשה ללהיט קולנועי, "נעלמת". הוא נע בין עבר להווה כדי להציג את סיפורה של ליבי דיי (שרליז תרון), שכל חייה עוצבו על ידי הרצח של אמה ושתי אחיותיה. ליבי, שהיתה בת שמונה כשמשפחתה נרצחה, היא אשה קשוחה, שכמעט ניתן היה לתארה כסוציומטית מבחינת התנהלותה החברתית, ושהתייחסותה אל עצמה ואל מה שעיצב אותה משלבת בין דיכאון לאירוניה. בזמנו היא עוררה התעניינות ציבורית, והציבור אף שלח לה סכומי כסף כדי שתוכל לשקם את עצמה. כמו כל קורבן של רצח סנסציוני היא גם פירסמה ספר על חייה, שכפי שהיא מודה באחד הרגעים הטובים יותר בסרט, לא היא כתבה. אך היא מסרבת להתייחס למה שקרה לה ומודעת לצביעות של עצמה.

תגובות