"סיקאריו": סוף סוף סרט פעולה אינטליגנטי

בלי אשליות ובלי פשרות מציג "סיקאריו", סרטו החדש של הבמאי הקנדי־צרפתי דני וילנב, עלילה של מרדף אחרי סוחרי סמים בגבול בין ארצות הברית למקסיקו, שההבדל בין "טובים" ל"רעים" מתמוסס בה עד כדי ערפל מוסרי מוחלט

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים12
אורי קליין
אורי קליין

"סיקאריו", סרטו של הבמאי הקנדי־צרפתי דני וילנב, שמוקרן כעת בישראל, נחשף לראשונה בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן האחרון. ברגע הראשון היה בכך משהו מפתיע, מכיוון שזהו סרט פעולה משטרתי, לא מסוג הסרטים שלרוב נכללים בתחרות על פרס דקל הזהב בקאן (ואמנם, אף שזכה בביקורות טובות מאוד, הוא יצא מהתחרות ללא פרס). ואולם, לא חולפות כמה דקות וברור ש"סיקאריו" איננו סרט פעולה משטרתי שגרתי, גם אם הוא עוסק במרדף אחרי סוחרי סמים במקסיקו, וכבר ראינו סרטים שתיארו את מאבקה של ארצות הברית בנגע הסמים שמציפים אותה מעברו השני של הגבול. מתחילתו ועד לסופו נדמה שסרטו של וילנב (שב-2013 ביים את "אסירים", אחד המותחנים המיומנים והמורכבים ביותר שהופקו בשנים האחרונות) עוצר את נשימתו, וגורם לנו, הצופים, לעצור את נשימתנו גם כן. יש ב"סיקאריו" מספר רב של סצינות פעולה, כמה מהן אף קיצוניות מבחינת נפחן ומידת אלימותן; אבל מה שהופך אותו לסרט כה עז ביטוי מבחינת אחיזתו בצופים הוא הערפול המוסרי העוטף אותו, המעצב מציאות שגורפת אותנו לתוכה ודוחה אותנו מתוכה בה בעת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ