אורי קליין
אורי קליין

ב"רבין, היום האחרון", סרטו של עמוס גיתאי שעלה אתמול לאקרנים בישראל, אין מה שהיה למכביר בעצרת לציון 20 שנה להירצחו של יצחק רבין, שהתקיימה בכיכר רבין בתל אביב במוצאי השבת שעברה. אין בו הדביקות הסנטימנטלית שאיפיינה את הטקס ולא ההתעקשות מעוררת החמלה להתעלם מהמציאות ולראות בזיכרון של הרצח גורם המאחד את החברה הישראלית; אין בו בריחה ממחוזות ההיסטוריה למחוזות הרומנטיקה והנוסטלגיה; ובעיקר, אין בו החשש מפוליטיזציה של האירוע, שכמעט כל רכיב של הטקס היה נגוע בו, גם אם כמה מהנואמים נגעו בסוגיות של מלחמה ושלום, הסתה, שנאה ורצח, ואף נשמעה בו הקריאה לשתי מדינות לשני עמים. הטקס, כמו אלה שקדמו לו כל שנה, שפע ממלכתיות, והוציא לממלכתיות, אם עוד אפשר בכלל, שם רע. הוא חתר להנצחה אך השכיח יותר משזכר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ