"עד קצה הזריחה": יצירה יפהפייה נטולת סנטימנטליות

הבמאי סילבן ביגלאייזן תיעד ב"עד קצה הזריחה" את אמו בת ה–94 בחודשים האחרונים לחייה. זהו סרט חכם ומרגש משום שהוא חוגג את החיים בתוך הסוף המתקרב

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

כשאמו של במאי הקולנוע סילבן ביגלאייזן בת ה-94 חלתה, הרופאים צפו את מותה בתוך כמה ימים. שמונה חודשים לאחר מכן היא עדיין חיה, אמנם רתוקה למיטתה בביתה בבלגיה, אבל חוגגת את הישרדותה ולהוטה אפילו לשתף פעולה עם בנה המבקש לתעד את החודשים האלה בחייה המתקרבים לסופם.

התוצאה היא הסרט התיעודי המוקרן כעת בסינמטקים ברחבי הארץ. זו יצירה יפהפייה, נטולת סנטימנטליות ומתרחקת ממניפולציות כפי שאמו של במאי הסרט מתרחקת משקיעה בדיכאון. בוודאי היו גם רגעים קשים יותר באותם חודשים בהם ביגלאייזן יושב ליד מיטתה של אמו, משוחח עמה ואף שר לה שירים של ז'אק ברל (לא, לא את "אל תעזביני", זה לא סרט שכזה) וגם שירים שהוא עצמו כתב למענה, כשהוא מלווה את עצמו בפריטה על גיטרה. האם צלולה רוב הזמן; רק לפעמים ניכר בה בלבול, כמו, למשל, בסצינה שבה היא אינה מזהה את בנה, והוא מבאר לה את זהותו בדרכו האוהבת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ