"ציפורי חול": קומדיה על שואה שלא הולכת עד הסוף

כל הרכיבים הנדרשים ליצירת סרט בעל ייחוד נמצאים ב"ציפורי חול" — קומדיית מתח שחורה שגיבוריה הם ניצולי שואה. אף שהסרט אינו מצליח להמריא הוא ראוי לצפייה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

ראוי להעריך את ניסיונו של במאי התיאטרון והשחקן אמיר י' וולף, בסרטו העלילתי הארוך הראשון, ליצור קומדיית מתח שחורה שגיבוריה הם ניצולי שואה ובני הדור השני. הסרט היה יכול להאיר באור שונה את זיכרון השואה ולא להפחית מכובדו למרות הנימה המשועשעת והמשעשעת.

אבל הסרט, שאת תסריטו כתב וולף עם אביו יצחק ועם אורלי רובינשטיין־קצפ, אינו מצליח להמריא, בגלל הבימוי הנוסחתי והמיושן. כדי לממש את יעדו בצורה מקורית, שיש בה אפילו מידה של התרסה, היה וולף זקוק להשראה יצירתית רבה יותר מזו שסרטו מעיד עליה. כל הרכיבים הנדרשים ליצירת סרט בעל ייחוד נמצאים ב"ציפורי חול", אבל בסופו של דבר הוא אינו חורג מהמוסכמות ואין בו מה שיאתגר באמת. יסודותיו כמותחן קומי הכולל גם אלמנטים סאטיריים אינם פועלים ביעילות הנדרשת.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ