אורי קליין
אורי קליין

אפילו גיבורי קומיקס לא זוכים לחשיפה הקולנועית שלה זכה באחרונה בגרמניה פריץ באואר, שמונה ב-1956 לתובע הכללי במדינת הסן שבגרמניה. ב-2014 הוא הוצג כדמות משמעותית אך משנית בסרטו של ג'וליו ריצ'יארלי "מבוך השקרים", וכעת, בסרט שהופק השנה, הוא גיבור "האמת של פריץ באואר", שביים לארס קראומה.

אין ספק שפועלו ומסכת חייו מרובי התהפוכות של פריץ באואר היהודי, לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה (שלא אפרט אותה כאן; המעוניינים יוכלו למצוא את פרטי חייו באינטרנט), ראויים לביוגרפיה קולנועית מקיפה. סיפורו של באואר, לו הועבר אל הבד בידי תסריטאי ובמאי מוכשר, יכול היה לעצב דמות המייצגת רבות מהסוגיות האידיאולוגיות המרכזיות שהניעו את ההיסטוריה בכללותה, ואת זו של גרמניה בפרט, לאורך המאה שעברה. אבל ב"מבוך השקרים" נדחקה דמותו לשוליים; הסרט התרכז בדמותו הפיקטיבית של עורך דין צעיר ולא מנוסה, שהניע את ההליך שהביא לקיומם של "משפטי אושוויץ" בפרנקפורט בתחילת שנות ה-60, שבהם 22 מעובדי המחנה הועמדו למשפט (ומרביתם זוכו); וב"האמת של פריץ באואר" — שבו מגלם אותו בסמכותיות בורגהארט קלאוסנר, למרות הפאה שלראשו — הוא אמנם הדמות המרכזית, אך דמותו וסיפורו מוצגים בצורה כה לא אחראית ואף מרתיעה, שאולי עדיף היה שהסרט היה מותיר את באואר בנבכי הזיכרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ