"פרינסס שואו" הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר שמוקרן כעת

מרגש, מצחיק, סוחף מבחינה מוזיקלית ומלא בחדוות חיים גם כאשר הוא נוגע בנושאים כואבים. "פרינסס שואו" שביים עידו הר הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר, תיעודי ועלילתי כאחד, שיצא כאן בזמן האחרון

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

סרטים תיעודיים רבים למדי מופקים בישראל. חלק משמעותי מהם מעורר עניין ואף מידה של רגש בזכות הסיפור. אבל רק מעטים מבין היוצרים העכשוויים של הסרטים התיעודיים המופקים כאן מודעים לחשיבות הצורה שבה הסיפור מוצג ולכך ששילוב בין צורה לסיפור הופך את הסרט לתעודה קולנועית שהיא יצירת אמנות.

עידו הר הוא אחד הדוקומנטריסטים המקומיים הנדירים האלה. מודעות זו ניכרה כבר בסרטו הראשון "סבא סיביר" ב–2004, שבו הוא ואמו יוצאים לחפש את אביה של האם, שאותו לא פגשה מעולם; נמשך עם "מלון תשעה כוכבים", שעקב אחר קבוצה של פלסטינים, שוהים בלתי חוקיים, שביום בונים את העיר מודיעין ובלילה נעלמים אל תוך הגבעות שסובבות את העיר הנבנית בתקווה שלא ייתפסו, ו"ימי גיוס", על ארבעה צעירים ממדינות שונות, כולל ישראל, העומדים להתגייס לצה"ל, ונגלית שוב באופן מורכב ובוגר בסרטו החדש, "פרינסס שואו", שמוקרן כעת בסינמטקים. זהו הסרט הישראלי הטוב ביותר, תיעודי ועלילתי כאחד, שיצא כאן בזמן האחרון.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ