בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הכאוס הישראלי בעיניים של אודי אלוני

תחושת אנדרלמוסיה שורה על "ג'נקשן 48", סרטו של אודי אלוני, בין השאר בשל נטייתו לפרוץ גבולות ז'אנריים. אך האם ניתן בכלל לתאר אחרת את המציאות הישראלית?

11תגובות
מתוך "ג'נקשן 48"
אמנון זלאייט

"ג'נקשן 48", סרטו העלילתי הארוך השני של הבמאי אודי אלוני – הקודם היה "מחילות" ב-2006 – מתפרץ לכל הכיוונים. קל לתקוף את הסרט על כך; להצביע על פגמיו המבניים ועל האופן התמוה לעתים שבו כמה מדמויותיו מעוצבות ואחרות חודרות אליו ויוצאות ממנו. אך תהיה זו טעות, שכן כוחו של הסרט דווקא בהיותו יצירה הנעה באגרסיביות סביב מרכז מעורער, נוכח ונפקד בעת ובעונה אחת. אחרי הכל, האם ניתן לייצג באופן מאורגן ומסודר את המציאות הישראלית העכשווית, שבה ישראלים ופלסטינים נפגשים, מתרחקים, מתעמתים ומשתלבים אלו באלו, והשוליים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו