ב"לאבינג" גם הגזענות נראית מנומסת

"לאבינג" מתאר באופן הגון ומכבד את סיפורם של בני הזוג לאבינג, שהיה אחת מאבני היסוד במאבק לשוויון זכויות לשחורים בארה"ב. אבל הריסון שלו, ככל שהוא נכון ביסודו, גם פוגע ביכולתו להמריא

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

סיפורם של ריצ'רד ומילדרד לאבינג, שקורותיו הגיעו עד לבית המשפט העליון, היה אחד המהלכים המשמעותיים ביותר בתולדות המאבק לשוויון זכויות לשחורים בארצות הברית. הבמאי האמריקאי ג'ף ניקולס ("סערת רוחות", "הסיפור של מאד") מעביר את הסיפור הזה אל בד הקולנוע באופן הגון ובריסון מעורר הערכה. ואולם, ריסון זה גם נדמה לעתים מחושב מדי, ומונע מהסרט להמריא בדרך קולנועית מעוררת עניין. הסרט אמנם מעורר בנו הצופים את הרגשות ששאף להם, ואנו מתקוממים וזועמים על מסלול הייסורים שבני הזוג לאבינג עברו בדרכם אל בית המשפט העליון. אך הוא אינו מספק לנו את החוויה הקולנועית שהיתה עשויה להעניק לסיפורם של בני הזוג, סיפור בעל חשיבות אמריקאית־היסטורית כה רבה, את המקום הראוי לו בזיכרון, כפי שהיה עושה קולנוע במיטבו.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ