"נרודה": ביוגרפיה קולנועית מתוחכמת מדי

סרטו של הבמאי הצ'יליאני פבלו לריין מתמקד בפרק בחיי המשורר פבלו נרודה ונע בין אמת לבדיון. הוא מעורר עניין בשל תחכומו, אבל לפעמים זה גם מה שמייגע בו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

כשהביוגרפיה הקולנועית, שנפוצה בשנים האחרונות יותר מאי פעם, חורגת לעתים נדירות מנוסחאותיה השבלוניות היא הופכת את חייו של אדם לטקסט. הטקסט מעובד אז למסך ממש כפי שהקולנוע מעבד טקסטים הלקוחים ממקורות אמנותיים חיצוניים, כגון הספרות והתיאטרון.

זה קורה גם כאשר בקולנוע מעובדים חייו של אדם, מילדותו ועד מותו, או פרק בחייו, כמו ב"נרודה". סרטו של הבמאי הצ'יליאני פבלו לריין מתמקד בפרק בחיי המשורר פבלו נרודה, הממוקם בסוף שנות ה–40. אין זו הפעם הראשונה שסרט מתמקד בפרק בחייו. ב–1994 ביים הבמאי הבריטי מייקל ראדפורד את "הדוור" שעלילתו התרחשה בזמן שנרודה חי בגלות באי קטן באיטליה. הסרט, שהתמקד בקשר בין הדוור המקומי למשורר הגולה, זכה בזמנו להצלחה גדולה. הוא היה מועמד לחמישה פרסי אוסקר וזכה בפרס למוזיקה הטובה ביותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ