קשה למנות את כל המחדלים ב"הפנים האחרונות" בבימוי שון פן

לא זכורה לי עוד הקרנה לעיתונאים עם פרצי צחוק לועגים כל כך כמו ב"הפנים האחרונות", סרט בל ייאמן בחוסר המודעות שלו. מוטב היה לא להפיצו בבתי הקולנוע

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

יש סרטים כה גרועים, שהם משעשעים. יש סרטים שהם כה גרועים שהצפייה בהם מלווה בתמיהה שיוצריהם לא היו מודעים לכך שהדרך שבה בחרו ללכת היתה מוטעית מראשיתה. ויש סרטים שהם לא רק גרועים אלא אף מקוממים.

"הפנים האחרונות", הסרט החמישי שביים שון פן, משתייך לזו האחרון. פן הוא שחקן מצוין, אבל הדבר אינו רלוונטי לסרטים שהוא מביים, כי הוא אינו מככב בהם. ארבעת הסרטים שביים עד כה — "הרץ האינדיאני" מ–1991, "שומר הדרך" מ–1995, "השבועה" מ–2001 ו"עד קצה העולם" מ–2007 — העידו גם על כישרונו בתחום זה. הם היו רציניים ונבונים, אף שהיומרה המסוימת שהניעה אותם לעתים הגבילה אותם. נוסף על עבודתו כשחקן וכבמאי, פן הוא גם פעיל חברתי ופוליטי שמתגייס לעזרת תושבי אזורים מוכי אסון (האיטי או ניו אורלינס אחרי הוריקן "קתרינה"). לפיכך לא הייתי מצפה ממנו ליצור סרט כה נלעג וכה מקומם כמו "הפנים האחרונות", שבו נדמה שכישרונו כבמאי התנגש במחויבות ובמצפון החברתיים והפוליטיים שלו, ואלה חיסלו זה את זה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ