"לרקוד": סרט נחמד, שמפספס בפרטים הקטנים

סרט האנימציה "לרקוד" סותר את המסר שהוא עצמו נושא — על אף תשוקת הגיבורה ליצור אמנות, מדובר במוצר מסחרי סביר ולא יותר

מאשה צור גלוזמן
מאשה צור-גלוזמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מאשה צור גלוזמן
מאשה צור-גלוזמן

הגיבורה של "לרקוד", סרט האנימציה הראשון של  אולפני לה אטלייה הקנדיים, היא פליסי, יתומה ג'ינג'ית (כן, עוד אחת לארסנל) בעלת תשוקה אחת בחיים: לשחק מטקות. סתם, סתם. תשוקתה היחידה בחיים היא לרקוד, ולהיות בלרינה. היא וחברה הטוב ויקטור, חובב ההמצאות המושבע, בורחים מבית היתומים הברטוני שלהם לפריז, ומנסים לממש את ייעודם. זאת תקופת הבל אפוק — שנות ה–80 של המאה ה–19; בירת צרפת מצויה בתנופת בנייה מפוארת, מגדל אייפל עדיין בפיגומים והרחובות מלאים בקסם וביצירתיות מתפרצת. פליסי מנסה להשתחל לבית הספר לבלט של האופרה, אך חוסר הניסיון וההופעה המשונה שלה מאפילים על הלהט והכישרון הטבעי שלה. עם זאת, המנקה הצולעת והמסתורית של המקום לוקחת אותה תחת חסותה, ועל ידי הונאה שעוד תחזור כבומרנג היא מתחזה לילדה אחרת שהתקבלה למוסד, ומתחילה ללמוד שם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ