אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין
אורי קליין

סרטים המעתיקים מחזה אל בד הקולנוע, במיוחד מחזה המתרחש כולו באתר אחד ומספר המשתתפים בו קטן, נעים בין אלה שנצמדים למבנהו המקורי של המחזה ובין אלה ה"פותחים" אותו במטרה להעניק לו מהות קולנועית יותר לכאורה (ואין משהו קולנועי פחות בסרט המתרחש באתר אחד, עם מספר דמויות מצומצם, כפי שהוכיחו באחרונה עיבודיו של רומן פולנסקי למחזות "אלוהי הקטל" ו"ונוס בפרווה"). זכור לי עדיין הוויכוח שפרץ בזמנו בעקבות החלטתו של הבמאי מייק ניקולס לפתוח את המחזה "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" בגרסתו הקולנועית, ולהוציא את גיבוריו אל מחוץ לבית שבו הוא התרחש, אפילו לבר מקומי. היו שטענו אז כי בכך הרס ניקולס את האופי הקלאוסטרופובי של מחזהו של אדוארד אולבי, ואף על פי שבעיני הדבר לא פגע בעוצמת סרטו, מהלך זה עדיין נראה לי מיותר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ