"להתראות כריסטופר רובין": לא בטוח שפו הדוב היה קונה כרטיס

דמותו של א"א מילן נותרת עלומה ב"להתראות כריסטופר רובין". אם לא די בכך, הבימוי הסטנדרטי של סיימון קרטיס חסר השראה

אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין

האנדרסטייטמנט היא אחת התכונות הבולטות הנחשבות למייצגות את האופי הבריטי ודרכי הביטוי שלו, אך יש להשתמש בה בזהירות. כאשר נעשה בה שימוש נבון ומבוקר, היא עשויה לצחצח את האופן שבו סיפור מוצג בסרט ודמויותיו והקשר ביניהן מעוצבים, כך שמתוך האיפוק עשויה לנבוע הארה על המציאות המתוארת, שאף תהיה מלווה במידה של אירוניה; אבל כשהיא משתלטת על הסרט, היא עלולה להצר את צעדיו ולהקנות לו מוגבלות דרמטית ורגשית הנוטה לרדידות. כך אמנם קורה ב"להתראות כריסטופר רובין", סרטו של הבמאי הבריטי סיימון קרטיס ("השבוע שלי עם מרילין", "האשה בזהב").

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ