ב"מעשה פלאים" של טוד היינס השכלתנות תופסת את המקום של הפלא

ב"מעשה פלאים" של טוד היינס יש יופי רב וחזון עשיר חזותית ומורכב מחשבתית. אך הגודש האנליטי והתיאורטי וההיבטים האלגוריים של הסרט הופכים אותו ליצירה שכלתנית שאינה נוגעת בנו

אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין

יותר מדי שמניב מעט מדי. זו הדרך התמציתית ביותר לסכם את "מעשה פלאים", סרטו החדש של טוד היינס, אחד הבמאים האמריקאים המוכשרים והמעניינים ביותר הפועלים כיום. כאשר הסרט נחשף אשתקד בתחרות בפסטיבל קאן (אך יצא ממנה ללא פרס) התייחסו אליו כאל חריג במכלול יצירתו של היינס, שכן במרכז הנרטיב המסועף שלו ניצבים לראשונה ילדים. הוא אף הוגדר כסרט ילדים, תחום שהיינס לא חדר אליו עד כה. אם מקבלים הגדרה זו, הרי צריך להעריך את העובדה שהיינס ניסה ליצור סרט ילדים שהסיפור המרכזי שלו עטוף בגודש משמעויות המיועדות לפענוח על ידי קהל בוגר יותר, ולכן – לפחות בתיאוריה – הוא מספק שתי הנאות שונות, לשני קהלים: הצעיר והבוגר. דרך נוספת להגדיר את "מעשה פלאים" היא לומר שזו אגדה שניתן להתייחס אליה באופן ישיר ובלתי אמצעי, ובד בבד גם ניתן לבחון אותה ממרחק, החושף את כל צדדיה האנליטיים והתיאורטיים. כשלעצמו זהו יעד יצירתי מעורר עניין והערכה, המעיד שוב על האינטליגנציה והכישרון שביצירתו של היינס. אלא שהפעם מימושו מניב תוצאה פרדוקסלית: מצד אחד, זהו סרט שיש בו יופי רב, והוא מונע על ידי חזון בעל עושר חזותי רב ומורכבות מחשבתית. מצד שני, זהו סרט שאינו מצליח לגרוף אותנו לתוכו למרות נתוניו העלילתיים ומותיר אותנו לרוב אדישים. אני כותב דברים אלה כנציגו של הקהל הבוגר הצופה בסרט; אינני יכול לקבוע כיצד קהל צעיר יותר יגיב לסרט, גם אם יש לי תחושה שהגודש האנליטי והתיאורטי שבו עלול להרחיק אף אותו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ