הסרט העלילתי הישראלי הגס ביותר על זיכרון השואה

לא אמין ומלא פוזה. הניסיון של הבמאי חיים טבקמן לשוות ל"אווה" אופי עדין ופיוטי הוא כה מחושב, עד שהוא מבליט את יומרתו וחולשותיו של הסרט

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

אלגוריה פועלת כאשר היא אינה אך ורק אלגוריה אלא מתעצבת בהדרגה מתוך המסד העלילתי שהיא באה לעטוף. זו הנקודה שבה כושל בעיקר "אווה", סרטו של חיים טבקמן ("עיניים פקוחות") המוקרן כעת בבתי הקולנוע. הוא כל כולו אלגוריה. על מזבח האלגוריה שהוא מבקש לעצב מקריב טבקמן את עלילת הסרט, את עיצוב הדמויות וגם את הסגנון. אין רגע שבו המוצג אינו מכוון את הצופים לעבר אלגוריה זו. אילו לפחות היתה בעלת עומק אפשר היה לקבל אותה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ