"דוג-מן" מציע חוויה קולנועית כעורה ולא פשוטה, אבל קשה שלא להיענות לה

"דוג־מן" הוא משל על גבריות־נוסח־איטליה שהכיעור שולט בו. אך דווקא עוצמתו המרתיעה היא שגורפת אותנו לתוכו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
אורי קליין
אורי קליין
  • שם הסרט: דוג-מן
  • במאי/ת: מאתאו גארונה
  • שנה: 2018
  • ז'אנר: דרמה
  • ארץ: איטליה
  • דירוג: 3.5 כוכבים

"דוג־מן", סרטו החדש של הבמאי האיטלקי מאתאו גארונה, הוא משל העוסק בטוב, ברע ובמכוער, וכמו בסרטו הידוע של סרג'יו לאונה בשם זה, הטוב, הרע והמכוער משתלבים בו זה בזה, הן בדמות הגיבור והן במהותו של הסרט עצמו, מתוך טשטוש הגבולות ביניהם. במבנהו הנרטיבי יכול היה "דוג־מן" להיות מערבון, המשתייך לתת־הז'אנר של מערבון הנקמה. ואולם, "דוג־מן" אינו מתרחש במערב המדומה של ארצות הברית, כפי שהוצג במערבוני הספגטי, אלא במתחם מוזנח של עיירת חוף בדרום איטליה, המרוצף בבניינים מטים ליפול ובבתי עסק עלובים. במבנהו ובאופן שבו הוא מתועד, מתחם זה עשוי להזכיר את העיירה הנידחת ביותר שהוצגה אי פעם במערבון, אך הוא מייצג מציאות קיימת, שהאלמנטים המיתיים רק מגיחים לתוכה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ