אופר בגרוש: מצדנו, שמרי פופינס לא תחזור

בלי חום, חן ונשמה – "מרי פופינס חוזרת" מאכזב ומעורר חשק להחזיר את יוצריו אל סט הצילומים ושולחן העריכה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

היה בזמנו משהו מפתיע בכך ש"מרי פופינס" הפך ב-1964 ללהיט כה גדול, שילדים ומבוגרים אהבו במידה שווה, ובהמשך לסרט שמהדהד עד היום בזיכרון הקולנועי, ואין כמעט מי שאינם יכולים לזמזם את אחד משיריו, כגון "צ'ים צ'ים צ'ירי" זוכה האוסקר, למשל, ולהגות ואף לשיר את המלה סופרקאליפרג'ליסטיאקספיאלידושס. סרטיו הלא־מצוירים של וולט דיסני לא זכו עד אז להערכה כמו אלה המצוירים, הם נחשבו לבידור עממי ולא משוכלל במיוחד, והחברה שדיסני ייסד לא ציפתה שהגעתה של האומנת המופלאה שהמציאה פי־אל טראוורס אל מסך הקולנוע תסטה מנתיב זה. מלאכת הבימוי הוטלה על הבמאי הוותיק רוברט סטיבנסון, שנולד בבריטניה, היגר להוליווד בסוף שנות ה-30 וכבר ביים קומדיות לדיסני. סטיבנסון לא נחשב מעולם לאחד מבכירי הבמאים בהוליווד, גם אם לזכותו ייאמר שהיה מקצוען ועם מכלול סרטיו, לפני "מרי פופינס", נמנה לפחות סרט אחד בעל ערך: גרסתו מ-1943 ל"ג'יין אייר", בכיכובם של אורסון ולס וג'ואן פונטיין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ