"הצלילה" הוא סרט ישיר וחשוף, מפתיע ומעניין

"הצלילה" מציג סוגיה משפחתית כל־ישראלית, אך נמנע ממלודרמה וסנטימנטליות. לנוכח סרט ביכוריו, יהיה מסקרן לעקוב אחר המשך יצירתו הקולנועית של הבמאי

אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין

"הצלילה", סרטו העלילתי הארוך הראשון של יונה רוזנקיאר, הוא סרט חסר סגנון. זה עלול להישמע כביקורת, אולם במקרה הנ"ל, העובדה שאין כמעט רגע אחד שבו המבע הקולנועי חוצץ בין הצופים למתרחש על המסך מבליטה את הישירות והמיידיות שמאפיינת את "הצלילה", ובעיקר את אופיו החשוף.

הגבריות, מהנושאים המרכזיים בתולדות הקולנוע הישראלי, עומדת במבחן גם ב"הצלילה", שהופק בחסות בית הספר לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב. הזמן הוא מלחמת לבנון השנייה והמקום הוא קיבוץ בצפון, שרבים מתושביו נטשו אותו בגלל הלחימה. מרבית התושבים שנותרו הם קשישים, ובקיבוץ הוחלט לבטל את האזעקות המסורתיות ולהעבירן לטלפון כדי לא להפר את מנוחתם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ