"מועדון הנשים השקופות": סרט בעל מסר חברתי עם כמה סצינות מרגשות

"מועדון הנשים השקופות", שהיה להיט מפתיע בצרפת, מייצג עשייה קולנועית ריאליסטית הנדירה בימינו. יש לקוות שלמרות מגבלותיו הוא יצליח גם בארץ

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין
  • שם הסרט: מועדון הנשים השקופות
  • במאי/ת: לואי־ז'וליאן פטי
  • שנה: 2019
  • ז'אנר: דרמה קומית
  • ארץ: צרפת
  • דירוג: 3.5 כוכבים

"מועדון הנשים השקופות", סרטו של הבמאי הצרפתי לואי־ז'וליאן פטי, הולך בדרך קולנועית שאני מעריך — גם אם התוצאה אינה מממשת את הכוונות שהיו לו באופן מספק דיו. למרות חולשותיו הוא מייצג עשייה קולנועית ריאליסטית. היא בעלת מסר חברתי שגם אם הוא אינו עמוק במיוחד, אופן הצגתו מניב כמה סצינות יפות ומרגשות.

הסרט מתרחש בעיר אפרורית קטנה בצפון צרפת במעון יום לנשים חסרות בית. זה לא מועדון, למרות שמו העברי של הסרט (שבמקור נקרא באופן פשוט ומדויק יותר Les invisibles). המנהלת הראשית היא מאנו (קורין מאסיירו), שאין לה אשליות רבות בנוגע ליכולתו של הממסד לעזור לנשים הבאות בכל בוקר למעון כדי לקבל בו ארוחה חמה, להתקלח, לנמנם ובעיקר ליהנות מחום אנושי לפני שהן יחזרו לרחוב בערב. לפעמים היא מאפשרת לכמה מהנשים להישאר לישון במעון, שאמור להיות סגור בלילה. מסייעות לה בעבודתה אודרי הצעירה ממנה (אודרי לאמי), שאין לה חיים פרט לעבודתה והיא הגיבורה המרכזית הרשמית של הסרט; אנז'ליק חריפת הלשון (דבורה לוקומואנה) ואלן (נעמי לבובסקי), שחיי המשפחה שלה עומדים להתפרק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ