"שנות חיינו היפות": קלוד ללוש שוב מפגיש בין הנאהבים מ"גבר ואשה"

ב"שנות חיינו היפות" שוב מתאחדים הגיבורים מסרטו הנודע ביותר של הבמאי מ–1966. למרות שהסרט רווי במניפולוציות ותחבולות, ניתן לפחות ליהנות ואולי להתרגש מהמפגש הקולנועי השלישי בין דמויותיהם של אן וז'אן־לואי

אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין

כדי ליהנות ואולי אף להתרגש מעט מסרטו החדש של קלוד ללוש, "שנות חיינו היפות" — שבו הוא מאחד פעם נוספת בין שני גיבורי סרטו הנודע ביותר, "גבר ואשה", שזיכה אותו ב-1966 בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן וגם באוסקר לסרט הזר הטוב ביותר — צריך להניח בצד את אמות השיפוט הביקורתיות, כי אין זה סרט טוב כמעט מכל בחינה. המחמאה היחידה שניתן לחלוק ל"שנות חיינו היפות" היא שהוא טוב בהרבה מניסיונו הקודם של ללוש, ב-1986, להפגיש בין אָנוּק אֶמֶה וז'אן לואי טרינטיניאן, כוכבי אותו סרט מכונן בקריירה שלו, בסרטו "גבר ואשה, 20 שנים אחרי", שהיה פיאסקו מביך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ