"השנה הראשונה שלי": סוף סוף סרט על חברות בין גברים בלי מתח מיני

"השנה הראשונה שלי", על חברות הנרקמת בין שני סטודנטים לרפואה, הוא סרט מאופק שעשוי לייגע לפרקים את הצופה. כוחו טמון דווקא בטון היבשושי שלו

אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין

במרכז סרטו של הבמאי הצרפתי תומא לילטי "השנה הראשונה שלי", מתוארת החברות המתפתחת בין שני גברים צעירים, שניהם סטודנטים לרפואה. השניים משתייכים למעמדות שונים. בנז'מן סיטבון (ויליאם לבגיל), שזה עתה סיים את לימודי התיכון שלו, הוא בנו של רופא קפדן, שמאז ומתמיד ייעד אותו להיות רופא כמותו. הוא עצמו אינו בטוח שזהו ייעודו. הוא כלל אינו יודע מה הוא רוצה לעשות בחייו, אך בגלל אופיו ואופן חינוכו, הרעיון למרוד באביו אף לא עולה בדעתו. משהוא מתקבל לשנה הראשונה בפקולטה לרפואה באוניברסיטה בפריז, כבר מחכה לו דירה קטנה שהוריו האמידים שכרו לו סמוך למקום לימודיו. הוא גם מאוד אוהב מתוקים, לעולם לא ירכוש קרואסון שוקולד אחד בלבד אלא שלושה, פרט שולי לכאורה שייתכן כי לילטי, שגם כתב את הסרט, הוסיף כדי לסמן שהוא ניצב עדיין על הגבול שבין נעורים לבגרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ