"מלקולם ומארי" נשמע כמו סרט מעניין, אבל לא מממש את ההבטחה

ג'ון דיוויד וושינגטון וזנדאיה רבים ומתפייסים במשך לילה אחד בבית מבודד. זאת עלילת "מלקולם ומארי", סרט הסובל מוואקום מלאכותי ומתקשה להתמלא במשמעות

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי קליין
אורי קליין

"מלקולם ומארי", סרטו של סם לוינסון (יוצר הסדרה "אופוריה") שעלה בסוף השבוע בנטפליקס, הוא סרט לשני שחקנים. הוא מתרחש בחלל אחד, בית מבודד כמעט שקוף, במשך לילה אחד, וצולם בשחור־לבן קונטרסטי מרשים ביותר בידי מרסל רב. שני גיבורי הסרט הם מלקולם (ג'ון דיוויד וושינגטון), במאי קולנוע, ובת זוגו מארי (זנדאיה), שהיא שחקנית מתחילה שנגמלה לא מכבר מסמים. במשך 106 דקות דנים מארי ומלקולם בסוגיות של גזע ומגדר, קולנוע ואמנות ותרבות בכלל. אני כותב "דנים" בלשון המעטה. הם רבים ומתפייסים, רבים ומתפייסים, וגם כשהם רבים ומתפייסים הם מתנפלים זה על זו. לפחות, כשהם מתפייסים הם עושים זאת לצלילי דיוק אלינגטון וג'ון קולטריין.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ