בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

מלנכוליה: חוויה מרוחקת וקרה

שתי אחיות המתכוננות לסוף העולם עומדות במרכז סרטו של לארס פון טרייר, המשלב בהצלחה 3 ז'אנרים: מדע בדיוני, סרטי אסונות ומלודרמה משפחתית

21תגובות

שנתיים אחרי "אנטי קרייסט", סרטו הפרוע ואולי גם המופרע ביותר של לארס פון טרייר, יצר הבמאי הדני את "מלנכוליה", סרטו המתון והעדין ביותר, גם אם נושאו של הסרט קיצוני וחריף לא פחות מזה של סרטו הקודם.

למרות ההבדל בין שני הסרטים, יש ביניהם קווים משותפים - שניהם עוסקים בסופה של האנושות ושניהם מייצגים בעלילותיהם מצב נפשי. ב"אנטי קרייסט" זה היה הדיכאון (כאשר הסרט הוקרן בפסטיבל קאן ב-2009 הודה פון טרייר שהיה במצב של דיכאון קליני הגובל בהתמוטטות עצבים בזמן שעשה את הסרט), וב"מלנכוליה" די בשם להסגיר את המצב הנפשי שהוא מייצג.

מלנכוליה היא רק מעט קלה יותר מהדיכאון; יש לה ממד עדין יותר שמתחבר לעתים קרובות עם הרומנטי והפיוטי (בניגוד לממד האכזרי שהדיכאון מתחבר אליו, ופון טרייר אכן הביע אותו במלוא העוצמה בסרטו הקודם). "Come to Me My Melancholy Baby" היא שורת הפתיחה של אחד השירים הידועים ביותר בקאנון של המוסיקה הפופולרית האמריקאית הקלאסית. זהו השיר ששיכורים נוהגים לבקש מהפסנתרן בבר לנגן להם כאשר שכרותם מגיעה לתהומה הדיכאוני; אף שהשיר אינו מושמע בסרטו של פון טרייר (במקום זאת נשמעים בו צלילי "טריסטן ואיזולדה" של ואגנר) משהו מרוחו שורה על הסרט הזה, שהפאר שלו אינו מסווה את קדרותו.

למועדי ההקרנות >>>

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב הביקורות של גלריה ישירות אליכם

סרטו של פון טריר מתחיל בסדרה של אימז'ים יפהפיים, מלווים במוסיקה של ואגנר. זהו הסרט השני השנה שכולל מין מונטאז' שכזה, ושני הסרטים בוימו על ידי שניים מהבמאים האקסצנטרים והחריגים ביותר שפועלים היום. הסרט הקודם היה "עץ החיים" של טרנס מאליק, שזכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן האחרון. זה היה אותו פסטיבל קאן שבו פון טרייר הסתבך באמירות פרו-נאציות והוטל עליו חרם מטעם הפסטיבל.

המונטאז' הזה מתקשר לתלישותן של הדמויות המוצגות בסרטו של פון טרייר וגם לאיום הגדול המרחף מעל לאירועים המתוארים בו: פלאנטה, שכונתה מלנכוליה, עומדת להתנגש בכדור הארץ ולהשמיד אותו.

סוף הדרך: חמישה סרטים שמחריבים את העולם | עכבר העיר

המשך הסרט נחלק לשני חלקים, שכל אחד מהם נקרא על שמה של אחת משתי האחיות שניצבות במרכזו, ג'סטין (קירסטן דאנסט) וקלייר (שרלוט גינסבורג). החלק הראשון מתאר את ליל נישואיה של ג'סטין, התלושה מבין שתי האחיות, למייקל (אלכסנדר סקארסגארד), שאותו אינה אוהבת; לילה שבו ג'סטין ניתקת יותר ויותר מהמציאות שבה היא שרויה עד שהיא מגרשת את כל הנוכחים מהטירה שבה נערכת החתונה.

החלק הזה של הסרט מפואר ביותר ומציג בפנינו שלל דמויות נוספות ובהן הוריהן הגרושים של שתי האחיות (שרלוט רמפלינג וג'ון הארט); ג'ק (קיפר סאתרלנד), בעלה של קלייר; והבוס של ג'סטין (סטלאן סקארסגארד, שגילם את הבעל המשותק ב"לשבור את הגלים" של פון טריר).

החלק השני, הנקרא על שמה של קלייר, האחות הארצית והמעשית, מתאר את ההכנות של שתי האחיות לקראת סוף שעומד לבוא. במהלך אותן הכנות מתחלפים תפקידיהן של שתי האחיות, מה שמוכיח שיציבות ותלישות, מעשיות ואובדן הם עניין יחסי.

הצפייה ב"מלנכוליה" מספקת חוויה מרוחקת ואף קרה מאוד, אבל זו יצירה שנעשית מעניינת יותר ויותר ככל שמהרהרים בה. מעניין במיוחד השילוב בין סרט מדע בדיוני, סרט אסונות ומלודרמה משפחתית. השימוש שעושה פון טרייר בז'אנר הקולנוע המדע הבדיוני הוא אחד הנועזים ביותר מאז שסטנלי קובריק חולל מהפכה בז'אנר בסרטו "2001 אודיסאה בחלל" (ובכלל, יש תחושה שמתעצבת איזושהי קרבה בין פון טריר לקובריק).

הריחוק והקור נובעים מהעובדה שפון טרייר אינו מצליח להפוך את ג'סטין וקלייר לדמויות מעניינות במיוחד, וזאת למרות המיומנות שבה מעצבות אותן שתי השחקניות שמגלמות אותן. אולי זה מפני שבניגוד לסרטים קודמים שלו, כגון "לשבור את הגלים", "רוקדת בחשכה", "דוגוויל" וגם "אנטי קרייסט", אין מדובר בנשים שמתעללים בהן והן מתעללות בזולת, ובלעדי המרכיב הזה, שתי הנשים מרחפות מעט אבודות בחלל.

"מלנכוליה" הוא חוליה נוספת באחת הקריירות החריגות ביותר בקולנוע בן זמננו, של יוצר שניתן להעריך אותו וגם לסלוד ממנו, אך קשה להיות אדישים כלפיו. כפי שגם קשה להישאר אדישים לנוכחותו של האיום התמידי על חיינו. האיום הזה, הנוכח לכל אורך הסרט, הוא ההיבט החזק ביותר שלו, ופון טרייר מצליח לייצג אותו בצורה עקבית ועדינה, כאילו הוא מבקש מהמלנכוליה לבוא, כמו אותו שיכור בבר, שהפיכחון בוקע דרך שכרותו.

"מלנכוליה". תסריט ובימוי: לארס פון טרייר; צילום: מנואל אלברטו קלארו; שחקנים: קירסטן דאנסט, שארלוט גינסבורג, אלכסנדר סקארסגארד, שארלוט רמפלינג, ג'ון הארט, קיפר סאתרלנד, סטלאן סקארסגארד, אודו קיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו